הנחיות הקרבנות המפורטות בספר יחזקאל מציגות לא פעם חריגות מהציוויים המוכרים בחומש, והקרבן המובא על ידי הנשיא אינו יוצא מכלל זה. הציווי להקריב שִׁשָּׁה כְבָשִׂים ואיל מעורר קושי בולט, שכן על פי דיני התורה הקרבן הקבוע לשבת מורכב משני כבשים בלבד [רש"י, רד"ק]. פער זה הוביל את המפרשים להציע גישות שונות באשר למהותו ולזמנו של קרבן זה.
גישה אחת גורסת כי מדובר בחידוש עתידי. כלומר, זהו קרבן מיוחד שיוקרב לעתיד לבוא בעד הנשיא ובעד העם, ואינו זהה לקרבנות השבת או החג המוכרים מהתורה [רד"ק]. לעומת זאת, יש הממקמים את הקרבן בנקודת זמן ספציפית ומסבירים כי הוא שייך לתקופת ימי חינוך המקדש. לפי תפיסה זו, הקרבן המתואר יוקרב בשבת שחלה בתוך ימי המילואים, והוא מובא כתוספת מיוחדת על גבי קרבנות החובה הרגילים של אותו היום [מצודת דוד, מלבי"ם].
כיוון פרשני שונה לחלוטין מציע כי המילים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אינן מכוונות כלל לשבת בראשית השבועית, אלא מתייחסות ליום טוב. ביום טוב רגיל נדרשת הקרבה של שבעה כבשים ושני אילים, והפסוק בא ללמד הלכה מעשית: הכמות המדויקת של הבהמות אינה מעכבת את הקרבן. אם הנשיא אינו מוצא את הכמות המלאה, הוא רשאי להביא שישה כבשים במקום שבעה, ואיל אחד במקום שניים [רש"י].
ברובד רעיוני וסמלי יותר, יש מי שקושר את מספר הבהמות למבנה גרמי השמים. לפי פירוש זה, ששת הכבשים מכוונים כנגד שישה כוכבי לכת, ומבטאים מצב עתידי שבו השפעתו של כוכב שבתאי תתבטל [אהבת יהונתן].