יחזקאל, פרק מ״ו, פסוק י״ח

הגנה מוחלטת ניתנת כאן לרכושו הפרטי של האזרח מפני כוחו של השלטון, תוך שרטוט גבולות ברורים לסמכותו הכלכלית של המנהיג. הפסוק מזהיר את הנשיא לבל ייקח את קרקעות העם כדי להעבירן ליורשיו.

הפרשנים מסכימים כי המילה לְהוֹנֹתָם משמעותה עושק, גזל ונישול האזרחים מאדמתם. האיסור על הנשיא לקחת מנחלת העם נועד למנוע מצב שבו הוא יזדקק לקרקעות נוספות כדי להוריש לבניו, ולכן נקבע כי מֵאֲחֻזָּתוֹ יַנְחִל אֶת־בָּנָיו – עליו להשתמש אך ורק בחלק המיוחד שהוקצה לו מראש, ורק ממנו להעביר נחלה לזרעו [מצודת דוד ומלבי"ם]. הסדר זה נועד לתקן את קלקולי העבר, שבהם מלכים עשקו את שדות העם, והאזרחים נאלצו לברוח מנחלתם מפני פחד ומגור מן השלטון. הבטחת נחלה עצמאית לנשיא מונעת את מעגל הגזל, ובכך תושג המטרה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יָפֻצוּ, כלומר שהעם לא יתפזר, יתפרד וינושל מאדמותיו [מלבי"ם, מצודת ציון ושטיינזלץ].

לצד ההבנה שמדובר באזהרה מפני עושק כוחני וניצול שררה, ישנה גישה המפרשת את האיסור על לקיחת הקרקעות מזווית שונה לחלוטין, הנוגעת דווקא למצבים של רצון טוב. לעתיד לבוא, עשויים בני העם להגיע להתעוררות רוחנית עזה, לפתוח את ליבם ולבקש לנדור ולתרום את כל נכסיהם לנשיא מתוך אהבת התורה ודבקות רוחנית. הפסוק מדגיש כי גם במקרה של נדבה מוחלטת מרצון, חל איסור על הנשיא לקחת את נחלת העם [אהבת יהונתן].