יצא לכם פעם לשים לב שבימים מיוחדים ומשמחים אנחנו מתנהגים קצת אחרת מאשר ביום רגיל? גם בבית המקדש, קורבנות המנחה היו מיוחדים יותר. כשהנביא מסביר מתי מביאים את הקורבנות האלה, הוא משתמש במילים וּבַחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים. הכפילות הזו נועדה להבהיר ולכלול את כל הזמנים המיוחדים שלנו, כדי שיהיה ברור שמדובר בכל ימי השמחה והזמנים הקבועים מראש.
בימים אלו היו כמויות מדויקות לכל קורבן מנחה. עבור פר או איל, היו מביאים מידה קבועה שנקראת איפה. אבל כשמדובר בכבשים הכלל היה שונה, ועליהם נאמר מַתַּת יָדוֹ. הכוונה בביטוי הזה היא לנתינה מכל הלב. כלומר, לאדם אין מידה קבועה שהוא חייב להביא, אלא הוא יכול לתת לפי נדבת לבו ולפי כמה שהוא בוחר לתת בשמחה ובהרחבה.