הקרבת הקורבנות מלווה במנחות סולת ושמן, תוך הבחנה בכמות הנדרשת בין סוגי הבהמות. עבור האיל נקבע שיעור קבוע של אֵיפָה לָאַיִל, ואילו עבור הכבשים מובאת מִנְחָה שהיא בבחינת מתנה ונתינה, המוגדרת כמַתַּת יָדוֹ. הוראה זו מתפרשת ככמות גמישה התלויה ביכולתו הכלכלית ובנדבת לבו של המקריב, או לחלופין כשיעור קבוע הניתן כתרומה מידי העם לידי הנשיא. בנוסף, אופן הניסוח מלמד עיקרון הלכתי ולפיו המנחות השונות אינן מעכבות זו את זו, וחיסרון במנחה אחת אינו פוסל את הבאת האחרות.
יחזקאל, פרק מ״ו, פסוק ה׳
וּמִנְחָה֙ אֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֥ים מִנְחָ֖ה מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.