יחזקאל, פרק מ״ו, פסוק ח׳

בימי שבת וראש חודש, וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא לעמוד סמוך להקרבת קורבנותיו, עליו להיכנס בצורה פומבית ומכובדת דרך האולם המרכזי של השער המזרחי, ולכן דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא. בניגוד לשאר העם שחוצה את המקדש מצד לצד, הנשיא נדרש לחזור ולצאת בדיוק באותה הדרך, כלומר וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא. חזרה זו באותו מסלול מונעת טרחה מהמנהיג ומהציבור שהיה נאלץ לפנות לו דרך, ומשדרת יראת כבוד המונעת התייחסות למקום הקדוש כאל מעבר או קיצור דרך. עם זאת, במועדים שבהם המוני העם עולים לרגל, הנשיא משנה את מנהגו ועושה את המסלול יחד עם כולם, מתוך הבנה שכבודו בא לידי ביטוי בהיותו חלק בלתי נפרד מהציבור.