בראשית, פרק א׳, פסוק י״א

ביום השלישי לבריאה מורה ה' כי תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ, כלומר תצמיח האדמה ותוציא מתוכה את עולם הצומח, החל מהכיסוי הירוק והרך של הדֶּשֶׁא ועד לעֵשֶׂב הבוגר שמַזְרִיעַ זֶרַע לשם המשכיותו. חוק הבריאה קובע שכל צמח ואילן יתרבה אך ורק לְמִינוֹ, כאשר באילנות הזרעים חבויים בתוך הפרי עצמו, שכן זהו פרי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ. הציווי להצמיח עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי נועד במקור ליצור אילנות שגם העץ שלהם אכיל וטעמו כטעם הפרי, אך בפועל האדמה הצמיחה עצים שרק פירותיהם נאכלים, אם בשל מגבלותיה החומריות ואם כדי למנוע מהאדם להשמידם לחלוטין. בסיום התהליך מתקיים וַיְהִי כֵן, שכן רצון ה' וכוח ההצמחה הוטבעו בארץ באופן קבוע, וכל הצמחים הוכנו בשלמותם מתחת לפני הקרקע לקראת צמיחתם.