יצא לכם פעם לשתול גרעין של תפוח באדמה ולחכות שהוא יצמח? ביום השלישי לבריאת העולם, אחרי שה' סידר את האדמה והמים, מתרחש פלא של ממש. ה' נותן לאדמה כוח חדש: הכוח להצמיח חיים. ה' אומר לאדמה תַּדְשֵׁא, כלומר תוציאי מתוכך ותצמיחי צמחים. קודם כל מופיע הדֶּשֶׁא, שהוא כמו שטיח ירוק ורך של צמחים צעירים שמכסה את האדמה. כשהצמחים האלה גדלים ומתפתחים, הם נקראים עֵשֶׂב.
כדי שהעולם תמיד יהיה מלא בצמחים, ה' קבע שכל צמח יהיה מַזְרִיעַ זֶרַע, כלומר יגדל בתוכו זרעים שאפשר לזרוע במקום אחר כדי שיצמח צמח חדש. בעצים, הגרעינים מתחבאים ממש בתוך הפרי עצמו, וזה מה שנקרא אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ. כדי לשמור על הסדר בטבע, ה' קבע חוק חשוב שנקרא לְמִינוֹ. החוק הזה אומר שכל צמח או עץ יכול להצמיח רק פירות וזרעים מהסוג שלו, כך שמגרעין של תפוח יצמח רק עץ תפוחים.
ה' מצווה על האדמה להצמיח עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי, כלומר עצים שמסוגלים להוציא פירות באמת. בסוף התהליך מופיעות המילים וַיְהִי כֵן. המילים האלה מגלות לנו שהרצון של ה' נשאר בטבע לתמיד. באותו רגע, כל הזרעים והעצים כבר היו מוכנים ושלמים מתחת לאדמה, רק מחכים לצאת החוצה אל אוויר העולם ולצמוח.