הצבת המאורות בשמיים מהווה את השלב שבו גרמי השמים מקבלים את תפקידם המעשי והקבוע במערכת הבריאה. לאחר תיאור עשיית המאורות, הכתוב מתמקד במיקומם ובייעודם, תוך הגדרת מערכת היחסים בינם לבין הארץ.
הפועל וַיִּתֵּן מתפרש בכמה רבדים המשלימים זה את זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשמעות הפיזית של המילה היא שימה וקביעה. אף שהמאורות נבראו כבר ביום הראשון, רק ביום הרביעי ה' קבע וביסס אותם במקומם הראוי [רד"ק, ברטנורא, שד"ל]. הם נוצרו תחילה מחוץ לשמיים, ורק לאחר מכן הונחו בתוכם [יהל אור], כאשר הרקיע משמש עבורם כמעין אוצר שבו הם קבועים [תורה תמימה, קרני אור].
רובד נוסף של המילה וַיִּתֵּן מצביע על מינוי ושררה. נתינה זו משמעותה הענקת סמכות ותפקיד רשמי למאורות לשלוט ביום ובלילה [מלבי"ם, יהל אור], בדומה לאופן שבו הונחה הקשת בענן כסמל [אבן עזרא, יהל אור]. מנגד, יש מי שרואה במילה זו ביטוי למתנת חינם שהעניק ה' לעולם. המאורות ניתנו באופן מוחלט ואינם ברשות עצמם; הם מחויבים להאיר על הארץ תמיד, ואין ביכולתם לאסוף את אורם או להימנע מלהאיר גם אם בני האדם משחיתים את דרכם [אור החיים].
אשר לייעודם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, הפרשנים מבחינים בין שלבי הפעולה השונים של המאורות. בעוד שההארה מתייחסת לעצם הפצת האור, הממשלה מתייחסת לפעולתם והשפעתם על העולם [רד"ק]. מבחינת סדר הזמנים, ברגע שבו ה' תלה את המאורות ברקיע הם מיד החלו להאיר, אך פעולת הממשלה שלהם באה לידי ביטוי רק כאשר החלו לנוע במסלולם, ואילו ההבדלה בין האור לחושך התרחשה רק עם רדת הערב [העמק דבר]. הבדלה זו נועדה להציב גבולות ברורים, כך שכל מאור יישאר בתחומו ולא יפלוש לגבולו של האחר [אור החיים].
מעניין לציין כי סדר התפקידים המופיע כאן לגבי המאורות מציג מבנה הפוך. בעוד שהציווי האלוהי המקורי בתחילת היום הרביעי דרש קודם להבדיל, אחר כך למשול ולבסוף להאיר, הרי שבתיאור הביצוע בפועל הסדר מתהפך: תחילה הם מאירים, לאחר מכן מושלים, ולבסוף מבדילים [קאסוטו].