מעשה בריאת המאורות מבסס את מערכת הזמן וההנהגה של העולם הפיזי, ומעניק למאורות תפקיד כפול של שליטה והבדלה.
המילים וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה מתפרשות בכמה רבדים. ברובד הפשטני, השמש מנהיגה את היום והירח מנהיג את הלילה [רד"ק, בכור שור]. אף על פי שהירח נראה לעיתים גם ביום, אין לו אז כל השפעה, והוא נחשב כנר הדולק באור שמש [בכור שור, חזקוני]. מבחינה לשונית, שורש המילה מצביע על כך שהיום והלילה הם אלו שנמצאים תחת ממשלת המאורות, ולא שהמאורות שולטים על יושבי הארץ [שד"ל].
עם זאת, ברובד הפיזי והטבעי, ה"ממשלה" מתבטאת בהשפעה ישירה וממשית על כדור הארץ: השמש פועלת בחום וביובש ומצמיחה את הצומח, ואילו הירח פועל בקור ובלחות ומשפיע על הימים והמעיינות [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, מלבי"ם]. ממשלה זו מסדירה את האקלים, החקלאות ומחזור חיי האדם [ר' סעדיה גאון].
ברובד הרוחני, ה' העניק למאורות כוח להשפיע על תהליכים ומאורעות בעולם, אך עם זאת הם נותרו שלוחיו בלבד שפועלים מכוחו, וזאת כדי להרחיק את בני האדם מטעות של עבודה זרה [רמב"ן, רבנו בחיי, ר' סעדיה גאון, מחוקקי יהודה]. בנוסף, מושג השליטה מרמז גם לתפקידו של האדם לכבוש את העולם הגשמי ולהאירו מבחינה רוחנית באמצעות התורה [חומש קה"ת].
לגבי התפקיד השני, וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, עולה השאלה כיצד מאורות שמפיצים אור יכולים להבדיל בין אור לחושך. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להגדרת גבולות הזמן: הנץ החמה הוא תחילת האור, וצאת הכוכבים הוא תחילת החושך [רשב"ם, אבן עזרא, רד"ק]. ה"אור" וה"חושך" בפסוק הם למעשה שמות נרדפים ליום וללילה, כפי שנקבעו בתחילת הבריאה [רמב"ן, הטור הארוך, קאסוטו, מחוקקי יהודה]. עד שלב זה היום והלילה היו קיימים באופן מופשט, וכעת הם הוגדרו לחלוטין ולעין כול [ביאור שטיינזלץ].
גישות אחרות מציעות דגשים שונים להבדלה זו: יש הסבורים כי ההבדלה נעשית דווקא על ידי הכוכבים, שמופיעים ברגע שהאור מסתלק [חזקוני]. אחרים מסבירים שההבדלה היא באיכות האור עצמו, שכן אור השמש שולט גם מבעד לעננים ולכן היום נחשב מואר, ואילו כאשר עננים מכסים את הירח התוצאה היא חושך מוחלט [העמק דבר]. הבדלה זו של חושך ואור קיימת רק מנקודת המבט של כדור הארץ, שכן בחלל הבריאה האור קיים תמיד [מלבי"ם].
הפסוק נחתם במילים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. ראייה זו מבטאת את התועלת והסדר שהמאורות מביאים לעולם, המאפשרים לבני האדם לחשב זמנים, מועדים ותקופות [ר' סעדיה גאון, רבנו בחיי]. יתרה מכך, צמצום האור הרוחני הראשוני של תחילת הבריאה אל תוך השמש הגשמית היה "טוב" ונחוץ, שכן הוא הותאם במדויק לצרכיהם של בעלי החיים והאדם שעתידים היו להיברא מיד לאחר מכן [מלבי"ם].