הבריאה עולה מדרגה וצועדת אל עבר עולם החי. לאחר שבימים הקודמים הוכנו התשתיות של השמים, הים והיבשה, והעולם עוטר בצומח, מגיע היום החמישי ומכניס לראשונה את רוח החיים. יום זה מקביל ליום השני שבו נוצרו המים והשמים, וכעת המרחבים הללו מתמלאים בתושביהם [רש"ר הירש, קאסוטו].
הציווי האלוהי פותח במילים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ. רוב הפרשנים מסכימים כי השורש ש.ר.ץ טומן בחובו משמעות של תנועה מתמדת, שקיקה וריבוי עצום. המים הדוממים מתמלאים לפתע באינספור יצורים הנעים ללא הפסקה לכל עבר, עד שהמים עצמם נראים כרוחשים ומתנועעים [רמב"ן, רד"ק, שד"ל, קאסוטו]. לצד זאת, יש המפרשים את המילה שֶׁרֶץ כתיאור לכל בעל חיים נמוך שאינו מתנשא לגובה מעל פני הקרקע, החל מזבובים ונמלים, דרך מכרסמים ועד לדגים [רש"י, מזרחי]. באשר לפעולת המים עצמם קיימת מחלוקת. יש הסבורים כי המים עצמם שימשו כחומר הגלם שממנו הופקו היצורים, והם אלו שקיבלו את הפקודה להוליד אותם [אבן עזרא, רלב"ג, אברבנאל], בעוד אחרים טוענים כי המים לא ייצרו את החיות, אלא רק היוו את זירת ההתרחשות, והפועל מתאר את מרוצתם של בעלי החיים הרבים בתוכם [שד"ל, רס"ג].
התוספת נֶפֶשׁ חַיָּה נועדה להבחין בין יצורי היום החמישי לבין הצומח שנברא ביום השלישי. בעוד שלצמחים יש כוח גידול המכונה לעיתים "נפש", אין בהם חיות, תחושה, רצון או תנועה עצמאית. הכתוב מדגיש כאן שמדובר בנפש שיש בה חיות של ממש [רש"י, רמב"ן, רבנו בחיי, רס"ג]. בעוד שהשריצה מבטאת את הפעולה החיצונית של התנועה, הנפש מבטאת את המהות הפנימית והרצון של בעל החיים [רש"ר הירש].
בהמשך המאמר נבראים העופות במילים וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ. פרשנים רבים עומדים על המתח שבין פסוק זה, המשייך את בריאת העופות למים, לבין הכתוב בפרק ב' המתאר את יצירתם מן האדמה. הפתרון המרכזי המוצג בקרב רוב הפרשנים הוא שהעופות נבראו מן ה"רְקַק", שהוא בוץ או ביצה המהווים תערובת של מים ועפר יחד עם אוויר. בשל הרכבם הממוצע בין דגי המים לחיות היבשה, העופות חולקים מאפיינים עם שניהם, דבר שבא לידי ביטוי גם בהלכות השחיטה המבדילות אותם מבהמות ומדגים [רמב"ן, כלי יקר, מלבי"ם, תולדות יצחק, אברבנאל]. השימוש בפועל הכפול יְעוֹפֵף בא לתאר תנועת תעופה מתמדת לכל הכיוונים [רש"ר הירש, קאסוטו], או כדי להצביע על שני סוגי תעופה, מעוף נמוך סמוך לארץ ומעוף גבוה בשחקים [העמק דבר, אדרת אליהו].
מסלול מעופם של העופות מתואר במילים עַל־פְּנֵי רְקִִיעַ הַשָּׁמָיִם. הכוונה היא לאוויר העולם ולחלק התחתון של השמים הנראה לעיני המתבונן מלמטה, כך שהעופות נראים כחולפים על הרקע של קערורית השמים [שד"ל, קאסוטו]. בנוסף, יש המציינים כי תנועת כנפי העופות באוויר נועדה לנקות ולטהר את אוויר הארץ מלחות מיותרת היורדת מהרקיע [ספורנו].
מעניין לציין כי בתיאור יום זה נעדר הביטוי השגור "ויהי כן" המופיע בשאר ימי הבריאה. יש המסבירים זאת בכך שבריאת בעלי החיים התפרסה על פני יומיים ולא נשלמה עד היום השישי [קונטרס חיבה יתירה], ויש הרואים בכך רמז לכך שהיצירות הראשוניות של יום זה, דוגמת התנינים הגדולים והלווייתנים שניחנו בכוח הרסני, לא נותרו במתכונתם המקורית שכן ה׳ המית את הנקבות כדי להגן על קיום העולם מריבויים, ולכן המציאות לא נשארה "כן" כפי שנבראה בתחילה [אברבנאל, צאינה וראינה, קאסוטו].