דמיינו לעצמכם עולם שבו הים ריק לגמרי והשמים שקטים ואין בהם אפילו ציפור אחת. כך בדיוק נראה העולם עד היום החמישי של הבריאה. ביום השני ה' הכין את המים ואת השמים, וכעת הגיע הזמן למלא אותם בחיים.
פתאום ה' מצווה יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ. המילה הזו מתארת תנועה בלתי פוסקת והמון יצורים. המים השקטים מתמלאים ברגע אחד באינספור בעלי חיים ששוחים וזזים לכל כיוון, עד שהים עצמו נראה כאילו הוא רוחש ומתנועע. ה' קורא ליצורים האלה נֶפֶשׁ חַיָּה. בניגוד לצמחים שנבראו קודם לכן ורק גדלים במקום אחד, לחיות החדשות יש באמת רצון, תחושות ויכולת לזוז בעצמן לאן שהן בוחרות.
מיד לאחר מכן מופיעות הציפורים והפסוק אומר וְעוֹף יְעוֹפֵף. המפרשים מסבירים שהציפורים נוצרו מתוך בוץ מיוחד שהוא שילוב של מים ואדמה. בגלל שהן נבראו מהתערובת הזו, העופות קצת דומים לדגים וקצת לחיות יבשה. הם מתעופפים להם למעלה עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, כלומר באוויר הפתוח, ואנחנו יכולים לראות אותם חולפים על הרקע היפה של השמים.
אולי תופתעו לגלות שבסוף תיאור היום הזה לא מופיעות המילים השגורות "ויהי כן" כמו בשאר ימי הבריאה. אחת הסיבות לכך היא שביום הזה נבראו גם יצורי ים ענקיים וחזקים מאוד. כדי שהם לא ישתלטו על העולם ויסכנו את שאר החיות, ה' שינה קצת את המצב שלהם והגביל אותם כדי להגן על כולם. לכן המציאות לא נשארה בדיוק "כן" כפי שהייתה ברגע הראשון, אלא הותאמה במיוחד כדי שהעולם שלנו יהיה מקום בטוח וטוב.