יצא לכם פעם לראות ציפור בונה קן או דגים שוחים בלהקות גדולות ולתהות מי בכלל לימד אותם להקים משפחה? כשה' ברא את הדגים ואת העופות, הוא לא רק יצר אותם, אלא דאג גם לעתיד שלהם. צמחים, למשל, צומחים ומתרבים מעצמם מתוך האדמה, אבל בעלי חיים צריכים רצון וכוח מיוחד כדי להביא צאצאים לעולם. לכן, ה' נתן להם ברכה מיוחדת.
כשהתורה מספרת שה' בירך אותם לֵאמֹר, ברור שהחיות לא מבינות מילים כמו בני אדם. הכוונה היא שה' פשוט נטע בתוכם כוח ורצון פנימי להתרבות. הברכה עצמה מורכבת משתי מילים חשובות. המילה פְּרוּ מזכירה את המילה פרי, והמשמעות שלה היא עצם היכולת להוליד ילדים. אבל אם ה' היה אומר רק את המילה הזו, אולי כל זוג היה מביא רק צאצא אחד. לכן ה' הוסיף את המילה וּרְבוּ, שהיא ברכה להביא הרבה צאצאים שימלאו את העולם.
כדי שיהיה לדגים מספיק מקום, הברכה מכוונת אותם לחיות בַּיַּמִּים, כלומר באוקיינוסים ובים הגדול, כי נחלים ואגמים פשוט קטנים מדי בשביל כמות עצומה כזו של דגים. לעומת זאת, למרות שהעופות קשורים למים, הברכה שלהם מתקיימת דווקא בָּאָרֶץ, על פני האדמה, כי שם הם בונים את הקינים שלהם ומטילים ביצים. דרך אגב, הברכה שהדגים קיבלו הייתה גדולה וכפולה מזו של העופות, ולכן בים יש הרבה יותר דגים מאשר ציפורים בשמיים.