בראשית, פרק א׳, פסוק כ״ב

ה' מעניק ליצורי המים והאוויר כוח אלוהי המטביע בהם את הדחף להתרבות, כדי להבטיח את הישרדותם מול סכנות הטבע וטורפים עתידיים. המילים וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר אינן מתארות דיבור שהחיות מבינות, אלא גזירה המעניקה להן את עצם היכולת להוליד, כלומר פְּרוּ, ואת הכוח להעמיד צאצאים רבים שימלאו את העולם, כלומר וּרְבוּ. ההוראה וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים מדגישה כי דווקא מרחבי הים הגדול נדרשים כדי להכיל את הריבוי העצום של הדגים. לעומתם, לגבי העופות נקבע וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ, שכן הם מטילים את ביציהם על האדמה, והשימוש במילה יִרֶב בלשון נסתר מלמד שפוריותם פחותה מזו של הדגים.