הבריאה אינה מסתיימת רק ביצירת החיים עצמם, אלא דורשת גם את הבטחת קיומם והמשכיותם. כאן מופיעה לראשונה בתורה הענקת ברכה, שמהותה היא תוספת טובה ונתינת כוח אלוהי המוטבע בטבע הנבראים כדי שיוכלו להתקיים ולהתרבות [רס"ג, ביאור יש"ר, שד"ל].
הפרשנים מציעים מספר גישות לשאלה מדוע דווקא הדגים והעופות הוזקקו לברכה מיוחדת, בשונה מהצמחים שנבראו לפניהם. גישה מרכזית מסבירה כי בניגוד לצמחים שמתרבים באופן טבעי ואוטומטי, בעלי החיים זקוקים לדחף פעיל של חיזור וזיווג, ולכן נדרשה ברכה שתעורר בהם את כוח ההולדה [ביאור שטיינזלץ, רש"ר הירש]. גישה שניה, המבוססת על הישרדות המינים, טוענת כי מכיוון שבני האדם עתידים לצוד דגים ועופות ולאכול אותם, הם נזקקו לברכה מיוחדת שתבטיח שמינם לא יכחד [רש"י, מזרחי, רבנו בחיי, ברכת אשר]. גישה שלישית מתמקדת בטבעם הביולוגי הייחודי, הם מתרבים על ידי הטלת ביצים, תהליך פלאי הדורש כוח אלוהי מיוחד כדי להפיח חיים בביצה המנותקת מגוף האם. בנוסף, לדגי הים אין אמצעי הגנה טבעיים, והם ניזונים זה מזה, ולכן הם חייבים להתרבות בכמויות עצומות כדי לשרוד [מלבי"ם, שד"ל]. מנגד, יש המסבירים כי טבעם הקר של המים מנוגד לחום הנדרש לשם הולדה, ולכן נדרשה גזירה אלוהית מיוחדת שתאפשר לדגים להתרבות בתוך סביבתם הקרה [אור החיים].
נשאלת השאלה מדוע חיות הארץ והבהמות, שנבראו לאחר מכן, לא זכו לברכה דומה. יש המסבירים כי ברכתם של יצורי המים והאויר חלה בעקיפין גם על יצורי היבשה, שכן לכל בעלי החיים יש טבע הולדה משותף [רמב"ן, רבנו בחיי]. לעומתם, יש הטוענים כי החיות לא בורכו במכוון, כדי שהנחש, שעתיד היה להתקלל, לא ייכלל בברכה זו [רש"י, שפתי חכמים]. הסבר נוסף הוא שהימנעות מברכת ריבוי לחיות היבשה נועדה להגן על האדם, פן יתרבו חיות הטרף מעבר למידה ויסכנו את יישוב העולם, סכנה שאינה קיימת בדגים ובעופות השוכנים במים ובאוויר [חזקוני].
המילים וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר מעוררות תמיהה, שכן בעלי החיים נטולי שכל ואינם מסוגלים להבין דיבור. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר בדיבור ממשי אל החיות, אלא בגזירת רצון ה' המטביעה בהם את היכולת והדחף להתרבות [רד"ק, רש"ר הירש, ביאור יש"ר].
הציווי המופנה אליהם מורכב משני שלבים, פְּרוּ וכן וּרְבוּ. המילה פְּרוּ נגזרת מהמילה פרי, ומשמעותה היא עצם היכולת להוליד צאצאים ולא להיות עקרים. אולם אילו נאמר רק ציווי זה, כל זוג היה מוליד צאצא אחד בלבד. לכן נוספה המילה וּרְבוּ, המעניקה את הברכה להוליד צאצאים רבים שישרדו וימלאו את העולם [רש"י, רמב"ן, רס"ג, ביאור יש"ר].
התורה ממשיכה וקובעת וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים. המילים מנוסחות בלשון ציווי, המבטאות את נתינת הכוח האלוהי [רד"ק, רשב"ם]. ההדגשה על המילה בַּיַּמִּים באה ללמד כי הים הגדול הוא המרחב העיקרי שיוכל להכיל את הריבוי העצום של הדגים, בעוד שהנחלים והאגמים קטנים מלהכילם [רמב"ן, רד"ק, קאסוטו].
פסוק הברכה מסתיים במילים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ. למרות שהעופות נבראו מן המים ויש מהם ששוכנים עליהם, ברכת הפריה והרביה שלהם מתקיימת דווקא על פני האדמה, שם הם בונים את קיניהם ומטילים את ביציהם [רמב"ן, רד"ק, סעדיה גאון, קאסוטו]. ניתן להבחין כי הברכה לדגים נאמרה כפניה ישירה ובלשון ריבוי כפול, ואילו לעופות נאמרה בלשון נסתר ובמילה אחת, ירב, שמשמעותה ירבה. הבדל זה מדגיש שהדגים התברכו בפוריות עצומה בהרבה מזו של העופות [קאסוטו, אלשיך, רשב"ם].