בריאת העולם מגיעה בשלב זה לקביעת סדרי התזונה, תוך שרטוט מערכת יחסים הרמונית בין כלל היצורים החיים. החלוקה למזונות משקפת את המדרג בטבע: יצורים אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה – כלומר, בעלי נשימה של חיות – נמצאים במדרגה עליונה יותר מהצומח, ולכן הצומח הפחות נברא כדי לשרת ולהזין את החי הגדול והמפותח ממנו [רד"ק, שטיינזלץ, שד"ל].
במסגרת סדר זה, ה' עורך הבחנה ברורה בין תזונת האדם לתזונת בעלי החיים. בעוד שלאדם ניתנו עשבים זורעי זרע ופירות העץ, הרי שוּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ – מונח הכולל בתוכו גם את הבהמות [שד"ל] – ולעופות ולרומשים, ניתן אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב. הכוונה היא לעשב ירוק ולח [רד"ק, שד"ל] הצומח מעצמו ואינו זורע זרע [ספורנו, שד"ל]. ההיגיון בחלוקה זו נובע מכך שלאדם הוענקה הדעת לזרוע ולנטוע היכן שיחפוץ, יכולת שאינה קיימת אצל בעלי החיים [שד"ל]. עם זאת, במקרה של חוסר בעשב השדה, מזונו של האדם עומד גם לרשות בעלי החיים כדי שלא ימותו ברעב [אור החיים].
היעדרו של הבשר מתפריטם של האדם ושל בעלי החיים מעורר דיון נרחב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבתחילת הבריאה נאסרה אכילת בשר לחלוטין, והעולם כולו היה צמחוני, עד שהותר הבשר לנח ולבניו לאחר המבול [רשב"ם, מזרחי, קאסוטו, ברטנורא, שטיינזלץ]. מציאות זו מלמדת שבתחילה לא היה בטבעם של בעלי החיים לטרוף ולדרוס, שכן אכילת בשר מולידה אכזריות וחימה. רק לאחר חטא אדם הראשון ירדו החיות ממדרגתן וטבען הושחת, מציאות שתשוב לקדמותה ההרמונית רק לעתיד לבא [ביאור יש"ר]. לפי תפיסה זו, הציווי שניתן לאדם לרדות בבעלי החיים לא נועד לאכילה, אלא לשימוש בהם למלאכה ולשליחויות שונות [מזרחי, ברטנורא].
מנגד, יש החולקים על כך וטוענים כי מבנה גופו ושיניו של האדם מוכיח כי הוא נוצר לאכול בשר במקביל לצומח. לשיטה זו, הריגת בעלי חיים הותרה כבר מבראשית מתוך הציווי לרדות בדגת הים, שכן לא ניתן למשול בדגים מבלי להוציאם מהמים ולהמיתם. ה' נמנע מלומר לאדם במפורש שמותר לו להרוג נפש חיה רק כדי שלא ללמד את ידיו לשפוך דם, וההיתר הפך למפורש רק לאחר המבול, כדי להבחין בצורה ברורה בין הריגת בהמות המותרת לבין רצח בני אדם שנאסר חמורות [שד"ל].
סיומו של הפסוק במילים וַיְהִי כֵן מעורר פליאה, שכן בניגוד לימי הבריאה הקודמים, כאן לא יצא שום פועל חדש אל המציאות, אלא רק ניתן ציווי על סדרי האכילה. ההסבר לכך הוא שהמילים מצביעות על תמורה פסיכולוגית וביולוגית: ה' טבע בבעלי החיים את הרצון וההשתוקקות להיות ניזונים מהצמח, למרות ריחוקו מטבעם [רד"ק, הכתב והקבלה]. יתרה מזאת, ה' נתן בלבם של יצורי קדם שלא יתאוו כלל לאכול בשר, וגרם לכך שהריגת בעל חיים תיחשב בעיניהם לאיסור חמור, ממש כפי שרצח אדם נתפס כיום, שכן ללא הטבעה תודעתית זו לא היו מסוגלים לעמוד בציווי הצמחונות [הטור הארוך].