בראשית, פרק א׳, פסוק ל׳

תארו לעצמכם עולם שבו אריות רועים באחו ואוכלים עשב, וזאבים מנשנשים עלים ירוקים. נשמע קצת כמו אגדה, נכון? אבל ממש כך נראה העולם בתחילת הבריאה. ה' עשה סדר מיוחד בטבע וקבע שצמחים יהיו האוכל של בעלי החיים. התורה קוראת לבעלי החיים אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, כי יש להם נשימה וחיים, ולכן הם נמצאים במדרגה גבוהה יותר מהצומח. ה' חילק את המזון בצורה חכמה. לבני האדם הוא נתן פירות וצמחים עם זרעים, כי לאדם יש דעת לזרוע ולנטוע שדות. לעומת זאת, וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ, ולכל העופות והרמשים, ה' נתן לאכול אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב. הכוונה היא לעשב ירוק ולח שצומח מעצמו, כי בעלי חיים הרי לא יודעים לזרוע. בתחילת הבריאה, אף אחד לא אכל בשר. העולם כולו היה צמחוני ושלו, ואף חיה לא פגעה בחיה אחרת, כדי לשמור על עולם רגוע וטוב. בסוף הפסוק כתוב וַיְהִי כֵן. המילים האלו מגלות לנו משהו מדהים. ה' לא רק נתן פקודה, אלא ממש נטע בתוך הלב של בעלי החיים את הרצון והחשק לאכול רק צמחים, כך שזה יהיה הטבע הרגיל והאהוב עליהם.