קרה לכם פעם שנכנסתם לחדר חשוך לגמרי? מה הדבר הראשון שעשיתם? בטח מיהרתם להדליק בו אור. דמיינו מלך שרוצה לבנות ולסדר ארמון חדש בתוך החושך. כדי שהוא יוכל להתחיל לעבוד ולראות מה הוא עושה, הוא קודם כל חייב להאיר את המקום. כך בדיוק ה' התחיל לברוא את העולם, הוא גירש את החושך והדליק אור גדול כדי להכין את הכל לקראת המשך הבריאה.
כשהתורה אומרת וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זה לא אומר שה' דיבר בקול או התאמץ. ה' הוא מלך כל כך גדול, שברגע שהוא רק חושב או רוצה משהו, זה קורה מיד בלי שום קושי.
אולי תשאלו את עצמכם: איך ה' אמר יְהִי אוֹר ביום הראשון, הרי השמש נבראה רק ביום הרביעי? התשובה היא שהאור הראשון הזה היה אור מיוחד, נקי ועדין שמילא את כל העולם מכל הכיוונים. רק מאוחר יותר ה' אסף את האור המפוזר הזה ושם אותו בתוך השמש והירח.
המילים וַיְהִי אוֹר בסוף, באות להראות לנו עד כמה הבריאה של ה' מושלמת. ברגע שה' ציווה שיהיה אור, האור הופיע מיד ובדיוק כפי שה' רצה, בלי שום עיכוב.