תארו לעצמכם עולם שכולו עיסה אחת גדולה של בוץ. בהתחלה, כדור הארץ שלנו היה בדיוק כזה. עפר ומים היו מעורבבים יחד, והכל היה שקוע מתחת למים. ה' לא ברא כאן משהו חדש לגמרי מכלום, אלא פשוט עשה סדר. בדרך כלל, מים מתפשטים ומכסים את הכל, אבל ה' עשה נס וציווה עליהם לזוז אחורה.
ה' אמר למים יִקָּוּוּ, כלומר תיאספו ותתחברו יחד. כדי שלמים יהיה לאן ללכת, ה' הרים הרים גבוהים ויצר עמקים עמוקים, והמים התגלגלו למטה אֶל מָקוֹם אֶחָד. זה לא אומר שיש רק ים אחד בעולם, אלא שכל הימים, הנהרות והמעיינות מחוברים זה לזה למערכת אחת גדולה, כדי לתת לנו ולבעלי החיים מים לשתות.
ברגע שהמים זזו, קרה הדבר הבא: וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. האדמה עלתה למעלה, התייבשה והפכה למוצקה וקשה. פתאום, במקום בוץ רטוב, נוצר מקום יבש ובטוח שמוכן כדי שיוכלו לגדול עליו צמחים, ובהמשך גם לחיות עליו בני אדם ובעלי חיים.