יצא לכם פעם לדמיין איך נראתה היממה הראשונה אי פעם בהיסטוריה של העולם? הרי לפני כן לא היה בכלל זמן. אחרי שה' ברא את האור, הוא לא רק השאיר אותו ואת החושך סתם כך, אלא נתן להם תפקיד חשוב. כשה' קורא לאור יוֹם ולחושך לָיְלָה, הוא בעצם מתנהג כמו מלך שממנה שרים ונותן להם אחריות. הוא ממנה את האור לשלוט ביום, ואת החושך לשלוט בלילה.
אולי שאלתם את עצמכם פעם למה אנחנו קוראים לזמנים האלה ערב ובוקר. המילה עֶרֶב מגיעה מהמילה עירבוב, כי כשהאור שוקע ומתחיל להיות חשוך, כל הצורות והמראות מסביב מיטשטשים ומתערבבים לנו מול העיניים וקשה לזהות אותם. לעומת זאת, המילה בֹקֶר קשורה למילה ביקורת והבחנה, כי כשהאור עולה ומאיר, אנחנו יכולים לראות הכל בבירור ולהבדיל בין הדברים.
תשימו לב שהתורה מזכירה קודם את הערב ורק אחר כך את הבוקר. הסיבה לכך היא שלפני שה' ברא את האור, היה בעולם רק חושך, ולכן החושך קדם לאור. בגלל זה עד היום אנחנו מתחילים כל יום חדש דווקא מהלילה. ואם תשאלו איך בכלל היו ערב ובוקר אם השמש והירח נבראו רק ביום הרביעי, התשובה היא שהאור המיוחד שה' ברא ביום הראשון זרח ושקע לאט לאט, וכך יצר יממה שלמה של עשרים וארבע שעות.
בסוף התיאור הזה, התורה לא אומרת שזה היה יום ראשון, אלא קוראת לו יוֹם אֶחָד. למה? פשוט מאוד, כי אי אפשר לקרוא למשהו ראשון כשעדיין אין בכלל שני, והרי הימים הבאים עוד לא נבראו. בנוסף, המילים האלו מלמדות אותנו שהחיבור של הערב והבוקר ביחד, אחד אחרי השני, יצר יחידת זמן אחת, שלמה ומיוחדת.