יצא לכם פעם לנסות לסדר חדר ממש מבולגן ולא ידעתם מאיפה להתחיל? בתחילת הבריאה, העולם היה מכוסה כולו במים ללא שום סדר. כדי לאפשר חיים בעולם, ה' החליט לעשות סדר וליצור מרווח. לשם כך הוא יצר את הרָקִיעַ. המילה הזו מתארת משהו שמותחים ופורסים אותו, ממש כמו שמותחים יריעה של אוהל גדול. הרקיע הזה הוא בעצם השמיים, מעטפת האוויר שעוטפת את העולם שלנו.
ה' מיקם את הרקיע הזה בְּתוֹךְ הַמָּיִם, בדיוק באמצע, כדי שיהיה מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. כלומר, הוא הפריד את המים לשני חלקים: המים התחתונים נשארו למטה על הארץ, והמים העליונים עלו למעלה. איך יכול להיות שמים תלויים באוויר ולא נופלים? המים העליונים הם בעצם העננים והאדים שמרחפים בשמיים, ובסופו של דבר יורדים אלינו חזרה בצורה של גשם.
מסיפור הבריאה הזה אנחנו יכולים ללמוד משהו חשוב גם על עצמנו. בשעת הבריאה המים הלכו והתרחבו, עד שה' עצר אותם והציב להם גבולות. כך גם אנחנו צריכים לדעת לעצור לפעמים, להציב לעצמנו גבולות ולא להיגרר אחרי כל מה שמתחשק לנו לעשות בלי סוף.
אולי שמתם לב שביום השני לא כתוב שהיה "טוב", בניגוד לשאר ימי הבריאה. הסיבה לכך פשוטה מאוד: מלאכת סידור המים פשוט עדיין לא הסתיימה ביום הזה. ה' סיים לארגן את המים רק ביום השלישי, ולכן הברכה המתינה עד שהעבודה תהיה מושלמת לגמרי.