בראשית, פרק א׳, פסוק כ״ט

נסו לחשוב על היום הראשון של האדם בעולם החדש והיפה שנברא עבורו. כשהוא נהיה רעב, הוא ודאי שאל את עצמו מה כדאי לו לאכול. בדיוק בשביל זה ה' פנה אליו ואמר הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם. ה' לא רק העניק לאדם את הצמחים שבעולם, אלא גם נתן לו שכל מיוחד לדעת באופן טבעי אילו צמחים בריאים וטעימים, ואילו צמחים עלולים להיות מסוכנים, כדי שלא יצטרך לטעום ולהסתכן. בתחילת הבריאה, בני האדם היו צמחונים לגמרי. ה' שמר על בעלי החיים ולא רצה שיפגעו בהם, כי גם לחיות יש רגשות, הן מבינות מה קורה סביבן ורוצות לחיות בשלום. ה' רצה עולם רגוע שבו האדם והחיות חיים בשלווה ובאחווה. אז מה כן היה מותר לאדם לאכול? ה' נתן לו עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע, כלומר צמחים שמפיקים זרעים מזינים ומשביעים כמו חיטה וקטניות, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ, שזה אומר את כל הפירות הטובים שגדלים על האילנות. ומה עם העשב הרגיל והעלים הירוקים? אותם ה' שמר במיוחד לארוחה של הבהמות וחיות השדה. כך לכל אחד היה את המזון המדויק והבריא ביותר עבורו.