בראשית, פרק א׳, פסוק כ״ט

ה' מעניק לאנושות באופן מיידי בעלות על הצומח באומרו הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם, ונוטע באדם את היכולת לעכלו וידע מולד לזהות אילו צמחים בטוחים למאכל. הציווי קובע תפריט צמחוני לחלוטין ואוסר על המתת בעלי חיים, מתוך התחשבות בנפשם וכדי לשמר אידיאל של הרמוניה בבריאה. ה' עורך חלוקה תזונתית בין האדם לחיות, כך שלאדם מותר לאכול עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע, כלומר זרעים מזינים כמו חיטה וקטניות, בעוד שהעשב הירוק עצמו נועד לבהמות. בנוסף מותר לאדם לאכול מכל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ, הדגשה שבאה להתיר רק אילנות טבעיים ולא מורכבים, או לחלופין להחריג את עץ הדעת שגזעו עצמו היה פרי, ורק מזון צמחי זה לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.