תארו לעצמכם שהייתם יכולים לראות את כדור הארץ ביום השישי לבריאה. המים כבר מלאים בדגים, השמיים מלאים בציפורים, ועכשיו הגיע תורה של האדמה היבשה להתמלא בחיים. ה' מצווה על האדמה: תּוֹצֵא הָאָרֶץ. זה אולי נשמע כאילו ה' בורא את החיות באותו רגע, אבל האמת היא שכל היצורים נבראו כבר ביום הראשון. עכשיו, ה' פשוט מבקש מהאדמה לגלות אותם ולהוציא אותם החוצה, כדי להכין את העולם לקראת בואו של האדם.
כל החיות שיוצאות נקראות יחד נֶפֶשׁ חַיָּה, כי יש להן יכולת לנוע בחופשיות ולהרגיש. ה' מחלק את עולם החי שעל היבשה לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה היא בְּהֵמָה. אלו בעלי החיים שנוח וקל לאלף אותם כדי שיעזרו לאדם, כמו חיות שאפשר לרכוב עליהן או להיעזר בהן בעבודה. הקבוצה השנייה היא וָרֶמֶשׂ. אלו כל היצורים הקטנים והזוחלים, שנקראים כך כי הם רומשים ונגררים ממש קרוב לאדמה. הקבוצה השלישית היא וְחַיְתוֹ אֶרֶץ. אלו חיות הבר הפראיות והחופשיות שחיות בטבע. האות וו בסוף המילה היא פשוט תוספת של שפה עתיקה ויפה, והמשמעות היא פשוט חיות הארץ.
ה' אומר לחיות לצאת לְמִינָהּ, כלומר שכל חיה תתרבה ותישאר בדיוק במשפחה המיוחדת שלה. בסוף הפסוק כתוב וַיְהִי כֵן. זה אומר שהאדמה ביצעה את רצון ה' בדיוק מוחלט, וכך נקבע הסדר של הטבע שאנחנו מכירים לתמיד.