יצא לכם פעם לחשוב איך אנחנו יודעים מתי מתחילה שנה חדשה, או מתי מגיע הזמן לחגוג את החגים שלנו? תארו לעצמכם עולם שבו אין שעונים ואין לוח שנה על הקיר. ביום הרביעי לבריאת העולם, ה' עשה סדר בזמן ויצר עבורנו לוח שנה טבעי וענק בשמיים. האמת היא שהאור עצמו כבר נברא ביום הראשון, אבל ביום הרביעי ה' לקח את האור המיוחד הזה, אסף אותו, ויצק אותו אל תוך כלים שאפשר לראות. הכלים האלה הם השמש, הירח והכוכבים. ה' תלה אותם גבוה ברקיע, בדיוק באותו רקיע שנברא ביום השני, והם נעים יחד איתו.
מעניין לדעת שכאשר התורה כותבת את המילה מְאֹרֹת, היא נכתבת קצת חסרה, בלי האות ו'. החיסרון הזה הוא רמז סודי לכך שהירח לא תמיד היה קטן יותר מהשמש. בהתחלה שניהם נבראו בדיוק באותו הגודל, אבל הירח טען שלא יכול להיות ששני מלכים ישתמשו באותו כתר, ולכן הוא התמעט ונהיה קטן יותר.
ה' נתן למאורות האלה תפקידים חשובים מאוד. התפקיד הראשון שלהם הוא לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. בשלושת הימים הראשונים, ה' בעצמו החליף בין האור לחושך. אבל עכשיו, השמש והירח הפכו להיות המשרתים הנאמנים של ה', והם עושים את התפקיד הזה לפי חוקים קבועים. בנוסף, הם משמשים גם לְאֹתֹת, כלומר הם נותנים לנו סימנים חשובים שעוזרים לנו לדעת מתי לקיים מצוות שקשורות לזמן, כמו למשל מתי בדיוק צריך לקרוא את קריאת שמע בבוקר ובערב.
המאורות נמצאים שם גם וּלְמוֹעֲדִים, כדי לקבוע את עונות השנה השונות כמו הקיץ והחורף, וכדי לעזור לנו לחשב מתי יחולו כל חגי ישראל, שנקבעים לפי המסלול של הירח. ולבסוף, הם נועדו גם וּלְיָמִים וְשָׁנִים, כדי למדוד יממה שלמה של עשרים וארבע שעות, וכדי לספור שנה שלמה. בזכות השמש, הירח והכוכבים, החיים שלנו ושל העולם כולו מסודרים בצורה מופלאה.