בראשית, פרק א׳, פסוק כ״ו

לקראת יצירת המין האנושי כולו, הנקרא אָדָם על שם האדמה שממנה נוצר, ה' עוצר את שטף הבריאה ומכריז בלשון מלכותית, מתוך שותפות עם הטבע או כהתייעצות עם צבא השמים נַעֲשֶׂה. יצירה זו מתייחדת בכך שהיא נעשית בְּצַלְמֵנוּ, כלומר בהענקת נשמה נצחית, שכל ובחירה חופשית, וכן כִּדְמוּתֵנוּ, המבטאת את יכולתו של האדם להידמות ליוצרו במידותיו. בזכות תבונה זו הוענקה לאדם הזכות וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה, ולשלוט גם ביצורים הרחוקים ממנו, אך שלטון זה מותנה במוסריותו, ואם יחטא הוא יירד ממדרגתו והחיות ימשלו בו. סמכותו של האדם מקיפה את המציאות כולה וּבְכָל הָאָרֶץ, כולל בנייה וניצול משאבי הטבע, ומתוך עיבוד הקרקע הוא שולט גם וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.