בראשית, פרק ב׳, פסוק א׳

לאחר שישה ימים של עשייה, הבריאה הגיעה לנקודת השיא והאיזון שלה, כאשר הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נגמרו והשתכללו במלואם ללא צורך בשום תיקון. המילה וַיְכֻלּוּ מבטאת לא רק את סיום המלאכה והגעתה לתכליתה המכוונת, אלא גם את התשוקה הפנימית של כלל הבריאה להתקרב אל ה'. הפועל הסביל מרמז כי המציאות כולה נוצרה ללא מאמץ, וכוללת את וְכׇל־צְבָאָם – כלל היצורים, הכוחות והתולדות בעליונים ובתחתונים. לשון היחיד מלמדת שהעולם פועל כמערכת אחת מאוחדת, בדומה לצבא ממושמע שבו לכל נברא, שהופיע במיטב יופיו וקומתו, יש תפקיד מדויק. עם חתימת חוקי הטבע, המתין העולם הפיזי המושלם ליום השביעי, שיחבר אותו אל ההשגחה ויעניק לו את קיומו הרוחני.