בראשית, פרק ב׳, פסוק ו׳

בטרם הופעת הגשם, עמד העולם במצב של המתנה שבו וְאֵד, כלומר קיטור של לחות, טל קבוע או מעיין תת קרקעי, יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ כדי להכין את הטבע לשיא הבריאה. פעולה זו ייצגה מודל של השקיה תמידית ומושלמת מלמטה, אך מטרתה המרכזית הייתה לאפשר לה' להרטיב את העפר כגבל הלש עיסה לקראת יצירת האדם. לשם כך המים עלו וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה, בהשקיה שטחית בלבד של השכבה העליונה ומכל ארבע רוחות העולם, משם נאסף עפרו של אדם הראשון. מחזוריות ראשונית וחסרה זו של הטבע המתינה לבואו של האדם, כדי שישלים את המציאות החומרית על ידי עבודתו ותפילתו מתוך לב נשבר.