הבורא מכין עבור נזר הבריאה סביבה מושלמת, נטולת דאגות קיומיות, המשלבת שלמות חומרית ורוחנית. טרם כניסתו של האדם לזירת החיים, מוכן עבורו משכן מיוחד שנועד לספק את כל צרכיו, ללא צורך במלאכה קשה או בהמצאת אומנויות מורכבות [מלבי"ם].
המילים וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים אינן מתארות העברת אילנות ממקום אחר ושתילתם, אלא הצמחה ישירה ופלאית של מטע אלוהי [רמב"ן, אברבנאל, רבינו בחיי]. בניגוד לשאר הצומח בעולם שצמח ללא סדר, גן זה ניטע מראש בתכנון מוקפד, כערוגת מטעים מסודרת [רמב"ן, העמק דבר]. יתרה מזו, אילנות אלו נועדו לחיות לעד ללא צורך בהשקיה, עבודה או גיזום [רמב"ן, רבינו בחיי, הטור הארוך]. קיימת מחלוקת לגבי מועד הנטיעה. יש הסבורים כי הגן ניטע ביום השלישי לבריאה יחד עם שאר הצמחים [רד"ק, הטור הארוך, חזקוני], בעוד אחרים מפרשים כי הנטיעה התרחשה ביום השישי, מיד לאחר יצירת האדם ולכבודו [קאסוטו, אברבנאל].
המונח גַּן בְּעֵדֶן מצביע על כך ש"עדן" אינו מילה נרדפת לגן, אלא שם של חבל ארץ נרחב, שבו הגן מהווה אזור מתוחם וקטן יותר [אבן עזרא, שד"ל, רד"ק, תורה תמימה, אדרת אליהו]. משמעות המילה "עדן" היא עונג, עידון ושפע, או לחלופין מקום רווי במים המרווה את האדמה [רד"ק, הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, אברבנאל, בכור שור, ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. ברובד האלגורי, הגן מסמל את השכל, והעדן רומז לתענוג הרוחני העליון ולהשגה השכלית [רלב"ג].
לגבי המילה מִקֶּדֶם, הפרשנים נחלקים לשתי גישות מרכזיות, גיאוגרפית וכרונולוגית. הגישה הגיאוגרפית מפרשת שהגן ניטע במזרחו של חבל עדן או במזרח העולם [רש"י, אבן עזרא, שד"ל, רד"ק, רבינו בחיי, ביאור יש"ר, גור אריה, ר' סעדיה גאון, קאסוטו]. כיוון המזרח נחשב למקור הפירות המשובחים, האוויר הנקי, יישוב הדעת והטוהר הרוחני [רבינו בחיי, מחוקקי יהודה]. יש המוסיפים כי מיקומו היה בקו המשווה, מקום בו האקלים ממוזג ואינו נתון לשינויי קור וחום קיצוניים [רד"ק, אברבנאל, ביאור יש"ר]. הגישה הכרונולוגית, לעומת זאת, מפרשת את המילה מלשון קדימות בזמן. לפי גישה זו, הגן נברא עוד קודם לבריאת העולם או קודם לבריאת האדם [רמב"ן, הטור הארוך, נתינה לגר, רא"ש, מיני תרגומא, אם למקרא, אלשיך], ואף נאמר שנברא מראש בזכות אבות האומה שעתידים לקום [רא"ש].
הפסוק חותם במילים וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. מכאן לומדים שהאדם לא נברא בתוך הגן, אלא נוצר מחוצה לו ורק לאחר מכן הוכנס אליו [רד"ק, אברבנאל, חזקוני, ר' סעדיה גאון]. הסיבה לכך היא חינוכית ומוסרית. אילו נברא בתוך השפע, היה סבור שכך נראה כל העולם ולא היה מעריך את הטובה. לכן נברא בחוץ, ראה עולם רגיל, ורק אז הוכנס אל הגן המובחר כדי שיכיר בחסד ה' ויודה לו [ר' סעדיה גאון, חזקוני, מחוקקי יהודה]. בנוסף, הצבתו בסביבה נטולת דאגות נועדה להסיר ממנו תירוצים של קשיי קיום במקרה שיחטא, ולהראות שהאחריות למעשיו מוטלת עליו בלבד [קונטרס חיבה יתירה].
התוספת אֲשֶׁר יָצָר מדגישה כי דווקא משום שהאדם נוצר ישירות בידי ה', חומרו נזדכך והוא זכה לקדושה שאפשרה לו להיכנס למקום רוחני ועליון זה בעודו בגוף חומרי, עוד בטרם עשה מצווה כלשהי [העמק דבר, אלשיך]. המילה הָאָדָם מופיעה עם ה"א הידיעה משום שזהו שם הנגזר מהאדמה, והוא משמש גם כשם תואר וגם כשם עצם המייצג את המין האנושי כולו [אבן עזרא, רד"ק, מחוקקי יהודה].