מערכת הנהרות היוצאת מגן עדן משרטטת מפה גיאוגרפית ורעיונית של העולם הקדום, כאשר כל נהר מאופיין בתכונות ייחודיות של זרימה, מיקום ומשמעות סמלית.
השם גִּיחוֹן מתפרש על ידי רוב הפרשנים כביטוי לעוצמה ומהירות. השורש של המילה מעיד על מים הפורצים בכוח, שוטפים ורועשים בהמיה גדולה [רש"י, ביאור יש"ר]. יש המדגישים כי השם נובע מכך שהנהר מגיח ומתפצל לפלגים רבים המשקים את הארץ [רד"ק]. מאחר שמשמעות השם היא נביעה פורצת, נהרות ומעיינות רבים זכו לשם זה לאורך ההיסטוריה, כולל מעיין השילוח הסמוך לירושלים [שד"ל, רד"ק].
זיהויו הגיאוגרפי של הנהר נתון במחלוקת. גישה מרכזית מזהה את הגיחון עם נהר הנילוס, אשר נקרא כך בעוברו בארץ כוש, בטרם הוא מקבל את השם יאור במצרים [שד"ל]. מנגד, יש השוללים זיהויים שונים כמו השילוח, שהוא קטן מדי מכדי לסובב ארץ שלמה, או נהר הגנגס שבהודו, שרחוק מדי מנהר פרת. לפי דעה זו, הגיחון הוא נהר ארקסס, שמימיו רצים במהירות עצומה ונשפכים לים הכספי [ביאור יש"ר].
לגבי אֶרֶץ כּוּשׁ, הדעה הרווחת היא שמדובר בארץ דרומית [רד"ק], ייתכן שזו אתיופיה של ימינו או האזור ההררי המכונה הינדו-כוש [ביאור שטיינזלץ]. דעה אחרת ממקמת אותה בסמוך לנהר ארקסס, באזור סקיתיה הקדומה [ביאור יש"ר]. מבחינה היסטורית, התורה משתמשת בשם כוש אף על פי שאומה או ארץ בשם זה טרם היו קיימות בבריאת העולם, והכתוב משתמש בשם שיהיה מוכר לדורות הבאים [דברי דוד]. תיאור הנהר כ-הַסּוֹבֵב מלמד שזרימתו אינה ישרה, אלא הוא מקיף ומעגל את גבולות הארץ ההיא [רד"ק].
לצד הפירוש הגיאוגרפי, ישנם פרשנים המוצאים בפסוק רובד סמלי ומוסרי. הקישור בין המילה השני, השם גיחון המזכיר הליכה שפופה על הגחון, וארץ כוש, שבניה נודעו בעבר כעבדים ומשרתים, מסמל מצב של שפלות והכנעה. הנהר המקיף ארץ זו בא ללמד שגם אנשים פשוטים המצויים במעמד של משרתים, אם יעשו מלאכתם נאמנה, יזכו לשכר ולחלק בגן עדן [העמק דבר]. בגישה סמלית שונה, הגיחון וארץ כוש מייצגים את תאוות החומר והיצרים. בניגוד לנהרות אחרים המסמלים רדיפת שלטון ומלחמות הפורצות גבולות, הגיחון מתואר כ-הַסּוֹבֵב, משום שהאדם השקוע בתאוותיו מסתובב וסגור בתוך המרחב של עצמו ואינו חורג מגבולו [מלבי"ם].