מפת העולם הקדומה הנפרסת מגן עדן הולכת ומתבהרת, וקושרת בין המרחב הפלאי של תחילת הבריאה לבין גבולות גיאוגרפיים והיסטוריים מוכרים. דרך תיאור הנהרות השלישי והרביעי, הכתוב משרטט את גבולות ההשפעה של גן עדן על המרחב האנושי, ומניח את היסודות לגיאוגרפיה המקראית שתלווה את עם ישראל בהמשך דרכו. הפירוט הגיאוגרפי המדויק בספר בראשית נועד, בין היתר, להעיד כי הדברים נכתבו ברוח הקודש מפי ה', שכן משה רבנו לא יכול היה לדעת פרטים היסטוריים וגיאוגרפיים אלו מדעתו [רד"ק].
חִדֶּקֶל הוא הנהר המוכר בלשון ארמית כ"דגלת" [שד"ל, נתינה לגר, קאסוטו]. רוב הפרשנים מסכימים כי שמו נגזר מתכונות מימיו, שהם "חדין וקלין", כלומר חריפים וצלולים בטעמם, וקלים למשקל ולעיכול הגוף [רש"י, רד"ק, תורה תמימה, העמק דבר]. ברובד הסמלי, נהר זה מייצג סוג של הנהגה ציבורית חיובית, של אנשים מחודדים וזריזים במעשיהם הפועלים לטובת הכלל [העמק דבר].
מיקומו של הנהר מתואר במילים הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר. מבחינה לשונית, האות תי"ו במילה קִדְמַת מחליפה את האות ה"א, ומשמעותה כמו "קדמה" בתוספת מילת היחס "ל", כלומר למזרח אשור [אבן עזרא, חזקוני, רש"י, שפתי חכמים, לבוש האורה]. עם זאת, מתעוררת כאן שאלה גיאוגרפית, שכן במציאות נהר החדקל זורם דווקא ממערב לארץ אשור. כדי ליישב זאת, יש המפרשים שהמילה קִדְמַת אינה מציינת מזרח אלא "לפני", כלומר הנהר זורם על גבולה המערבי של אשור, בחזיתה [ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה]. גישה אחרת מציעה שהכוונה אינה לארץ אשור כולה אלא לאזור הסמוך לבבל [שד"ל], או לעיר הספציפית אשור, שהנהר אכן עובר ממזרח לה [נתינה לגר, קאסוטו]. קושי נוסף שעולה הוא שאשור כלל לא הייתה קיימת בעת בריאת העולם. על כך משיבים הפרשנים כי התורה משתמשת כאן בשם עתידי, וקוראת לאזור על שם האומה והמדינה שעתידות לקום בו [רש"י, גור אריה, תורה תמימה, משכיל לדוד, אם למקרא].
וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת. בניגוד לשלושת הנהרות הקודמים, הכתוב אינו מספק ציוני דרך או תיאורים גיאוגרפיים לנהר זה. הפרשנים מסכימים כי הסיבה לכך היא שנהר זה היה מפורסם וידוע היטב, במיוחד משום שהוא משמש כגבולה של ארץ ישראל, ולכן לא היה צורך להוסיף בו סימני היכר [רש"י, רד"ק, חזקוני, בכור שור, ביאור יש"ר, קאסוטו]. בשל חשיבותו ופרסומו, הוא נקרא במקומות רבים בתנ"ך פשוט "הנהר" או "הנהר הגדול" [שד"ל, ביאור שטיינזלץ, אם למקרא].
שמו של הנהר, פְרָת, נובע מכך שמימיו "פרים ורבים" ומבריאים את גוף האדם [רש"י, רד"ק, תורה תמימה, אם למקרא]. יש הרואים בו את הנהר החשוב ביותר מבין הארבעה, דווקא משום זיקתו לגבולות ארץ ישראל [רש"י, שפתי חכמים, גור אריה, ברכת אשר]. יתרה מזאת, יש המזהים את פרת כנהר המקורי והעיקרי היוצא מגן עדן, אשר ממנו מתפצלים שלושת הנהרות האחרים, ולכן מברכים עליו ועל המסתעפים ממנו את ברכת "עושה מעשה בראשית" [תורה תמימה, העמק דבר]. במישור הרוחני, נהר זה מסמל את האדם הדבק בה', שמעשיו הטובים פרים ורבים, ושכרו העיקרי צפון לו לעולם הבא [העמק דבר].