חתימת מעשה בראשית מהווה נקודת מעבר דרמטית בתולדות היקום. לאחר שישה ימים של עשייה דינמית, התהוות והפרדה, הבריאה מגיעה אל נקודת השיא והאיזון שלה. אין מדובר רק בעצירת המלאכה, אלא בהגעה למצב של שלמות הרמונית, שבה כל פרט במציאות מוצא את מקומו המדויק.
המילה וַיְכֻלּוּ זוכה למספר רבדים של פרשנות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מלשון סיום והשלמה, כלומר, המלאכה נגמרה במלואה ולא חסר בה דבר [אבן עזרא, שד"ל, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. הבריאה יצאה מתחת ידי הבורא כה מושלמת, עד שאינה זקוקה לשום תיקון או השלמה עתידית [רא"ש]. לצד זאת, יש המפרשים את המילה מלשון שכלול והדר, כפי שמתורגם בארמית "ואשתכללו", דבר המעיד על כך שהעולם הגיע ליופיו ולשלמותו המוחלטת [העמק דבר, נתינה לגר, נחלת יעקב].
גישה נוספת קושרת את המילה אל המושג תכלית. הבריאה הגיעה לייעודה הסופי, והבורא הציב גבול וקצבה להתפתחות החומר, עובדה המוכיחה שהעולם לא נוצר מתוך כוחות טבע עיוורים אלא על ידי בורא בעל רצון שהציב מטרה לבריאתו [ספורנו, אברבנאל, רש"ר הירש]. מנגד, ישנה תפיסה רעיונית עמוקה המפרשת את המילה מלשון כמיהה וחשק, בדומה לביטוי "נכספה וגם כלתה נפשי". לפי תפיסה זו, מה שמעמיד ומקיים את העולם הוא התשוקה הפנימית והעזה של כל חלקי הבריאה להתקרב אל האור האלוהי [אור החיים, צרור המור, מחוקקי יהודה].
הביטוי וְכׇל־צְבָאָֽם מתייחס לכלל התולדות, היצורים והכוחות המאכלסים את המציאות [רד"ק, שד"ל, שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי צבא השמים כולל את השמש, הירח, הכוכבים וכן את המלאכים והשכלים העליונים, בעוד שצבא הארץ כולל את בני האדם, בעלי החיים, הצומח והדומם [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. מבחינה לשונית, אף על פי שהמילה צבא משויכת בדרך כלל לשמים, התורה משתמשת בה כאן גם עבור הארץ כדי להורות שכשם שיש צבא מעלה, ישנו צבא מטה [קאסוטו, אדרת אליהו]. יתרה מכך, השימוש בלשון יחיד, צבאם, ולא בלשון רבים כגון צבאותיהם, בא להדגיש כי השמים והארץ אינם מנותקים זה מזה, אלא פועלים יחד כמערכת אחת מקושרת ומאוחדת [רבנו בחיי].
המילה צבא מרמזת גם על מערכת צבאית ממושמעת, שבה לכל נברא, קטן כגדול, יש תפקיד ועמדה מדויקת שהוקצו לו על ידי המפקד העליון של הבריאה [רש"ר הירש]. רובד נוסף נשען על דרשת חז"ל, הקוראת את המילה כ"צביונם". משמעות הדבר היא שכל הנבראים יצאו אל הפועל כשהם במיטב יופיים, בצורתם השלמה מבחינת קומתם, ומתוך הסכמה ורצון פנימי להיבראות [העמק דבר, תורה תמימה על התורה, חומת אנך].
התורה בוחרת להשתמש בפועל סביל כדי לרמוז שמעשה בראשית לא נעשה מתוך עמל ויגיעה, אלא במאמר ה׳, עד שנראה כאילו הדברים נגמרו והשתכללו מעצמם [צרור המור]. עם סיום ששת הימים נחתמו חוקי הטבע, ומכאן ואילך אין שום בריאה חדשה, מלבד ניסים שהתרחשותם הותנתה ונקבעה מראש בטבע עוד בששת ימי בראשית [רד"ק]. אולם, ההשלמה הפיזית והטבעית של העולם לא הייתה מספקת ללא היום השביעי, שהעניק לבריאה את הקיום הרוחני, ובכך חיבר את מערכת הטבע אל ההשגחה האלוהית [מלבי"ם, אלשיך].