ניסיתם פעם לבנות ארמון בחול כשהוא יבש לגמרי? זה כמעט בלתי אפשרי, נכון? החול פשוט מתפורר. כדי שמשהו יחזיק מעמד, חייבים להוסיף לו קצת מים. לפני שהאדם הראשון נברא, העולם כולו עמד והמתין. עדיין לא ירד גשם רגיל מהשמיים, אז איך האדמה נרטבה?
כאן קרה משהו מיוחד. מהאדמה עלה אֵד, שזהו קיטור של מים שעלה למעלה בגלל החום של השמש, הפך לענן, ואז חזר למטה כדי להשקות את הארץ. אבל ההשקיה הזו לא נועדה כדי להצמיח עצים ופרחים, אלא הייתה לה מטרה חשובה הרבה יותר. ה' הכין את השטח לקראת בריאת האדם. בדיוק כמו שאופה לש בצק ומוסיף מים לקמח כדי לחבר אותו, כך ה' העלה את המים כדי להרטיב את העפר, ורק לאחר מכן יצר ממנו את האדם הראשון.
המים האלו השקו אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הם לא חדרו עמוק פנימה כמו גשם חזק, אלא רק הרטיבו את השכבה העליונה של האדמה, בדיוק במידה הנכונה כדי להכין את החומר ליצירת האדם. המים הגיעו לכל מקום, וזה מרמז לנו שהעפר של האדם הראשון נאסף מכל הכיוונים בעולם. כך אנחנו לומדים שהעולם נברא כשהוא קצת חסר. הטבע חיכה שהאדם יגיע, יעבוד, יתפלל, ובכך ישלים את היצירה הנפלאה של ה'.