תארו לעצמכם עולם שבו אין בכלל יצר הרע, עולם שבו אנשים לא חושבים אף פעם על דברים רעים. כך בדיוק חיו האדם ואשתו בגן עדן לפני שאכלו מפרי עץ הדעת. הם היו עֲרוּמִּים, כלומר ללא בגדים בכלל. נקודה קטנה של דגש בתוך האות מם מלמדת אותנו שהכוונה היא לחוסר לבוש, ולא לאנשים ערמומיים.
בדרך כלל, בני אדם מתביישים להיות ללא בגדים, אבל עליהם נאמר וְלֹא יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ – הם לא הרגישו שום בושה או מבוכה. הסיבה לכך היא שבאותו זמן כל המטרה שלהם הייתה אך ורק לעשות את רצון ה'. הם לא חיפשו תענוגות פסולים, ולכן כל איבר בגוף שלהם נחשב טהור ופשוט, ממש כמו שאנחנו לא מתביישים להראות את הידיים או את הפנים שלנו. הגוף והנשמה שלהם עבדו יחד בשלמות כדי לעשות טוב.
התורה מדגישה את המילה שְׁנֵיהֶם כדי ללמד אותנו שגם האיש וגם האישה היו בדיוק באותה רמה גבוהה של תמימות וטהרה. המצב הטבעי והטהור הזה, שבו הם חיו ללא כל בושה, הוא זה שגרם בהמשך לנחש לראות אותם, לקנא בהם מאוד, ולנסות לפתות את האישה לאכול מעץ הדעת.