מתי לדעתכם אדם הופך להיות באמת עצמאי ובונה לעצמו חיים חדשים? התורה מגלה לנו כאן כלל חשוב לכל הדורות על הקשר החזק והעמוק ביותר בחיים שלנו.
כשהתורה אומרת יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, היא ממש לא מתכוונת שצריך לנטוש את ההורים, להיות כפויי טובה אליהם או להפסיק לכבד אותם. הכוונה היא לעזיבה של הבית שבו גדלנו. כדי להקים בית חדש, האדם צריך לצאת מבית ההורים שלו ולעמוד ברשות עצמו. הקשר עם ההורים נשאר חשוב ואהוב, אבל עכשיו האהבה לבן או לבת הזוג הופכת להיות הדבר המרכזי ביותר בחיים, והיציאה מהבית עוזרת למנוע מריבות וחיכוכים מיותרים.
לאחר מכן, המילים וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ מתארות חיבור עמוק מאוד. זה לא סתם להיות ביחד, אלא קשר של חברות אמיתית, התאמה ונאמנות בלב ובמחשבה. בניגוד לבעלי חיים שלפעמים נמצאים יחד לזמן קצר ואז נפרדים, בני האדם נבראו כדי לחיות בשותפות לתמיד, ומתוך הקשר הנאמן הזה בונים משפחות, חברות ומדינות מתוקנות.
ולמה נאמר וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד? הרי מדובר בשני אנשים שונים! ההסבר הוא שכאשר בני זוג מתחתנים וחיים יחד באהבה, הם פועלים מתוך רצון משותף ומטרה אחת, כאילו היו גוף אחד עם לב אחד. הדבר הזה מזכיר לנו את תחילת הבריאה, כשהאישה הראשונה נבראה מתוך גופו של האדם הראשון. כשהם מתחברים ומקימים משפחה, הם בעצם חוזרים להיות שלמים ביחד.