בראשית, פרק ב׳, פסוק י״ב

תחשבו רגע על האוצר הכי נוצץ שאתם יכולים לדמיין. התורה מספרת לנו שסביב גן עדן היו אוצרות טבע מדהימים, כדי להראות לנו כמה העולם היה מושלם ויפה כשה' ברא אותו. פעם היו אנשים שחשבו שאבנים טובות וזהב צמחו שם על העצים כמו פירות, אבל התורה מדגישה שאלו אוצרות טבעיים שיצאו מתוך האדמה. ואם האוצרות שנמצאים בנהרות שמחוץ לגן הם כל כך מפוארים, ברור שבתוך גן עדן עצמו היה שפע עצום הרבה יותר. כשהתורה אומרת וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, היא מתכוונת שזה היה זהב מיוחד במינו, באיכות הכי גבוהה ונדירה שיש. ליד הזהב היה גם הַבְּדֹלַח. רוב המפרשים מסבירים שזו פנינה או אבן יקרה קטנה, עגולה ולבנה מאוד. בגלל שהיא כל כך קטנה, אי אפשר היה לחצוב ממנה כלים, אלא רק לעשות בה חור קטן ולהשחיל אותה לשרשרת יפהפייה. לעומת הבדולח הקטן, הייתה שם גם וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם. זו הייתה אבן יקרה, גדולה וצחורה, שממנה אפשר היה להכין כלים מפוארים במיוחד למלכים. הרבה שנים אחר כך, אבני השוהם המיוחדות האלה שובצו בבגדים של הכהן הגדול, כדי להזכיר לעם ישראל את הימים הטהורים של גן עדן.