יצא לכם פעם להמציא שם לחיית מחמד חדשה? בדרך כלל אנחנו מנסים למצוא שם שמתאים בדיוק לאופי ולמראה שלה. תארו לעצמכם את האדם הראשון עומד ומתבונן בכל החיות והעופות בעולם שעוברים מולו. התהליך הזה שבו וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לא היה סתם המצאת מילים. האדם הסתכל עמוק פנימה אל תוך כל חיה, הבין את האופי המיוחד שלה, והעניק לה שם בלשון הקודש שמתאר אותה בצורה הכי מדויקת שיש.
תוך כדי שהוא מסתכל על כל החיות וממיין אותן, הוא שם לב למשהו מעניין. הוא ראה שכל החיות מגיעות בזוגות, זכר ונקבה. פתאום הוא הבין שהוא שונה ויחיד בעולם, ושהנשמה שלו מיוחדת וגבוהה יותר משל שאר היצורים. הוא חיפש, אבל וּלְאָדָם, כלומר לעצמו, הוא לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. הוא לא מצא אף יצור שדומה לו, שנמצא ברמה הרוחנית שלו, ושיוכל להיות בן הזוג שיעזור לו בתפקידו החשוב כנציג של ה' בעולם.
האמת היא ש-ה' ידע מראש שאף חיה לא תתאים לאדם. אז למה הוא בכל זאת הביא את כולן אליו? ה' פשוט רצה שהאדם ירגיש בעצמו שהוא בודד, יבין שהוא צריך חברה, ואפילו יבקש אותה ויגיד שלכולם יש בן זוג ורק לו אין. רק אחרי שהאדם באמת הרגיש את החיסרון הזה וחיפש בעצמו בת זוג, ה' הרדים אותו כדי לברוא את האישה.