בראשית, פרק ב׳, פסוק ב׳

בריאת העולם מגיעה לשלמותה כאשר וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִִי את יצירתו, בין אם המלאכה הסתיימה בדיוק ברגע כניסת השבת ובין אם השלמת הבריאה התבטאה בעצם יצירת המנוחה שהעניקה יציבות לעולם. כדי להציב גבול מדויק ליקום, ה' וַיִּשְׁבֹּת, כלומר פסק ונמנע מעשייה, לא מתוך עייפות אלא כהחלטה לסיים את מְלַאכְתּוֹ שהייתה יצירה תכליתית ומכוונת. מנקודה זו ואילך שבת ה' מבריאת ישויות חדשות אֲשֶׁר עָשָׂה עד כה, ועבר להנהגת העולם על פי חוקי הטבע שקבע. הפסקה זו אינה רק היעדר פעולה אלא מבט של שמחה על הבריאה שהגיעה לצביונה השלם, תוך קביעת יסוד של קדושת זמן המעניק חיות רוחנית ורציפה לכלל האנושות.