יצא לכם פעם לעבור דירה למקום חדש ולהרגיש בהתחלה קצת זרים, אבל אחרי כמה זמן להרגיש ממש בבית? תארו לעצמכם איך הרגיש אברהם אבינו. שרה אמנו נפטרה, ואברהם עצוב מאוד. למרות שה' הבטיח לו את כל הארץ, עכשיו הוא צריך לבקש יפה מהאנשים שגרים שם, בני חת, חלקה קטנה ופרטית כדי לקבור את שרה.
אברהם פונה אליהם בענווה ואומר להם שהוא גֵּר וְתוֹשָׁב. זה נשמע קצת הפוך, נכון? אברהם בעצם מסביר להם את המצב המיוחד שלו: מצד אחד אני גר שבא מארץ אחרת, אבל מצד שני אני תושב שכבר חי יחד איתכם המון שנים ומתכוון להישאר כאן לתמיד.
הוא ממשיך ומבקש מהם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר. אברהם לא מבקש לקבל אדמה במתנה. המילה תנו כאן פירושה בקשת רשות והסכמה לקנות את השטח. באותם ימים, אנשים שהגיעו ממקום אחר היו נקברים בחלקה ציבורית משותפת, אבל אברהם רצה לקנות בכסף מלא חלקה פרטית וקבועה למשפחה שלו. הוא הדגיש שהוא צריך את האדמה רק למטרת קבורה, כדי שלא יחשבו שהוא מנסה להשתלט על השדות החקלאיים שלהם. היה לו חשוב שזה יהיה שטח פרטי, כדי שבעתיד אף אחד לא יחרוש את השדה ויהרוס את הקבר, וכדי ששרה לא תיקבר ליד אנשים שאינם טובים.
בסוף הדברים אברהם מבקש וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. זה מאוד מצער לראות אדם אהוב שנפטר, ואברהם רצה להביא את שרה לקבורה מכובדת כמה שיותר מהר. מעבר לכך, אברהם פעל כאן בחוכמה רבה. הוא כבר ידע מראש שהוא רוצה לקנות מקום מסוים, את מערת המכפלה. כדי שאנשי המקום לא יבינו כמה המערה הזו חשובה ויעלו את המחיר שלה, הוא הציג את הבקשה שלו כצורך פשוט ודחוף לקבור את אשתו, בלי לגלות להם את הסודות המיוחדים של אותה מערה.