חזון הלילה של יעקב פותח צוהר להבנת הקשר העמוק והבלתי ניתק שבין העולם הפיזי לעולמות העליונים. במראה זה נחשפת בפניו מערכת ההשגחה האלוהית, המנהיגה את המציאות כולה ומקשרת בין שמים וארץ.
המילה וְהִנֵּה המופיעה לאחר המילה וַיַּחֲלֹם, באה להדגיש שאין מדובר בחלום רגיל ומעורפל של דמיונות שווא, אלא בנבואה ברורה ומוחלטת שבה הדברים נגלים בבהירות גמורה [אור החיים, רבנו בחיי, ביאור יש"ר]. מנגד, יש הסבורים כי עצם השימוש בחלום, במשלים ובחידות, מעיד על מדרגת נבואה שאינה שלמה ובהירה כנבואת משה [מלבי"ם].
המונח סֻלָּם נגזר מהשורש ס.ל.ל, שמשמעותו עלייה [רש"ר הירש]. מראה הסולם משמש כמשל רב־שכבתי בקרב הפרשנים, והגישה המרכזית רואה בו סמל להשגחה העליונה. הסולם מראה ליעקב שכל הנעשה בארץ מונהג בגזרת עליון על ידי שלוחים, וכי כל דברי מטה תלויים תמיד בעולמות העליונים [רמב"ן, אבן עזרא, הטור הארוך, ביאור יש"ר, אם למקרא]. לצד פירוש זה, קיימות גישות סמליות נוספות: יש שפירשו כי הסולם מסמל את בית המקדש והמזבח, כאשר התפילות עולות בו השמימה והישועה יורדת דרכו לעולם [אבן עזרא, שד"ל, כלי יקר, רבנו בחיי]. אחרים ראו בסולם רמז לנשמה האנושית, המחברת בין הגוף הארצי למקורה השמימי [אבן עזרא בשם ר' שלמה הספרדי, שפתי כהן, תולדות יצחק]. גישה פילוסופית רואה בסולם ייצוג של סדר השתלשלות המציאות לשלושה עולמות: העולם התחתון, עולם הגלגלים (השמים), ועולם המלאכים [כלי יקר בשם הרמב"ם, רבנו בחיי]. גישות היסטוריות ולאומיות רואות בסולם סמל להר סיני שעליו עתידה להינתן התורה [רד"ק, רבנו בחיי, הדר זקנים, דעת זקנים], או ייצוג של ארבע המלכויות שעתידות לשעבד את ישראל, כאשר שרי האומות עולים בו לגדולה ולבסוף יורדים ונופלים, בעוד ה׳ ניצב מעל כולם ושומר על עמו [רמב"ן, רבנו בחיי, ספורנו, בית הלוי].
הסולם מתואר כ־מֻצָּב אַרְצָה. הוא אינו עומד מעצמו או ממוקם במקרה, אלא מוצב על ידי כוח עליון ואחר, דהיינו ה׳, שכיוון אותו מן השמים מטה אל הארץ [רשב"ם, ביאור יש"ר, קונטרס חיבה יתירה, רש"ר הירש]. מנגד, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, כלומר הוא מתנשא לגובה עצום ומגיע ממש עד קצה השמים [בכור שור, נתינה לגר].
על הסולם מתגלים מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. מעבר להבנה הפשוטה שאלו מלאכים ממש המבצעים את שליחות ה׳ בעולם [רשי, רמב"ן ועוד], יש המפרשים כי אלו הן מחשבות החכמה והמצוות [אבן עזרא, תולדות יצחק], כוחות הטבע המניעים את העולם [רלב"ג, אם למקרא], שרי האומות השונות [רמב"ן, ספורנו], או משה ואהרון העולים להר סיני [רד"ק, רבנו בחיי, דעת זקנים].
הפרשנים מקדישים תשומת לב רבה לסדר הפעולות עֹלִים וְיֹרְדִים. לכאורה, מכיוון שמקום מושבם הטבעי של המלאכים הוא בשמים, היה ראוי שירדו תחילה ואז יעלו. הפרשנים מספקים לכך מספר הסברים. ההסבר המוכר ביותר הוא שמדובר בהחלפת משמרות: המלאכים שליוו את יעקב בארץ ישראל אינם רשאים לצאת לחוץ לארץ, ולכן בהגיעו לגבול הם עלו תחילה לשמים, ולאחר מכן ירדו מלאכי חוץ לארץ כדי ללוותו בהמשך דרכו [רש"י, רבנו בחיי, שפתי חכמים, צאינה וראינה, משכיל לדוד]. הסבר נוסף הוא שהמלאכים עלו לשמים כדי להסתכל בדיוקנו של יעקב החקוקה בכיסא הכבוד, ואז ירדו כדי להשוותה ליעקב הישן למטה [רבנו בחיי, רש"ר הירש, צאינה וראינה, חזקוני]. גישה אחרת רואה בכך ביטוי לשליחות ודיווח: המלאכים שסיימו את תפקידם בארץ עולים תחילה לדווח לה׳ על מעשיהם, ולאחר מכן יורדים מלאכים אחרים לבצע שליחות חדשה [רמב"ן, הטור הארוך]. לחלופין, אם הסולם מסמל תפילה, הרי שהתפילות עולות תחילה, והתשובות והישועות יורדות בעקבותיהן [שד"ל]. פירוש ייחודי טוען כי אלו היו המלאכים שגורשו ממחיצתם לאחר שהחריבו את סדום משום שתלו את הגדולה בעצמם, וכעת, לאחר שנים רבות, הותר להם לעלות חזרה, ולכן התחילו בעלייה [רבנו בחיי, דעת זקנים, שפתי כהן]. לבסוף, יש המפרשים על פי הפשט כי אין לדקדק בסדר המילים, שכן דרך בני אדם להזכיר "עלייה" לפני "ירידה", או משום שכך הוא סדר השימוש הרגיל בסולם [רשב"ם, בכור שור].