לאחר השתלשלות אירועי נטילת הברכות, יצחק מזמן את בנו כדי להדריכו לקראת הקמת משפחתו. יעקב חש בושה וחשש לגשת לאביו בעקבות המרמה, ולכן הפעולה הראשונה של יצחק היא וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. בכך ביקש יצחק להראות שאין בלבו עליו, לאשר את מעשיו ולהפיג את חששותיו [העמק דבר]. ברכה זו ניתנה מרצון חופשי ומתוך מודעות מלאה, שכן פעולותיה של רבקה פקחו את עיניו להבין את המציאות לאשורה [רש"ר הירש]. יצחק פועל כאן בהשפעת דבריה של רבקה, או מתוך תובנה שהבשילה בו מעצמה [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים נחלקו באשר למהותה של ברכה זו. הגישה המרכזית קובעת כי המילים וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ מהוות כותרת כללית, ואילו תוכן הברכה עצמה מפורט בהמשך הפסוקים ("ואל שדי יברך אותך") [רד"ק, ביאור יש"ר]. מנגד, יש הסבורים כי פסוק זה מכיל ברכה בפני עצמה, המכוונת לחיי העולם הבא, והיא הותנתה בכך שיעקב יקיים את הציווי שלא לשאת אישה כנענית [מלבי"ם].
מיד לאחר הברכה נאמר וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ. כפילות הלשון מצביעה על כך שיש כאן שילוב של אזהרה חמורה יחד עם עצה טובה [העמק דבר]. האזהרה היא לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. יצחק אוסר זאת משום שיעקב הוא היורש של ברכת אברהם, וכשם שאברהם הקפיד להרחיק את משפחתו מבנות כנען, כך נדרש גם מיעקב [ביאור יש"ר], וזאת גם כדי שלא יחזור על טעותו של עשו אחיו [ביאור שטיינזלץ].
ההמתנה הארוכה של יצחק עד לעת זקנתו כדי להשיא את יעקב, בדומה להמתנתו של אברהם, מעוררת תמיהה. אף שניתן היה לחשוב כי האבות התקשו להיפרד מבניהם שנולדו להם לעת זקנה, ההסבר האמיתי הוא שהעיכוב נגזר משמים, שכן היה צורך להמתין עד שבת הזוג המיועדת תיוולד [ברכת אשר על התורה].
מעבר לאיסור הנישואין לכנעניות, יצחק מכוון את יעקב למשפחתו של לבן, למרות רשעותו הידועה. הכוונה לשלוח את יעקב דווקא לסביבה מושחתת זו נועדה לשמש כמבחן רוחני. יצחק, שראה כי מאברהם יצא ישמעאל וממנו עצמו יצא עשו, חשש שמא טרם הושלם התיקון הרוחני של האנושות. על ידי הצבתו של יעקב מול כוח נגדי ורשע כלבן, יוכח ערכו האמיתי; אם יעמוד בניסיון מול הנגוד ויעמיד זרע שלם וצדיק, יתברר כי הוא אכן השלים את ייעודו [שפתי כהן].