יצא לכם פעם לצאת למסע ארוך לגמרי לבד, רחוק מהבית, בלי לדעת מה בדיוק הולך לקרות? תחושה כזו יכולה להיות מפחידה קצת. זה בדיוק מה שחווה יעקב כשהוא יוצא לדרך ארוכה ומלאת סכנות. ברגע הזה, הוא מחליט לפנות אל ה' ומלמד אותנו איך לבקש עזרה כשקשה.
יעקב מוציא את המילים מהפה ואומר וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר. הוא הראשון בתנ"ך שנודר נדר, כלומר מבטיח הבטחה מיוחדת לה', והוא עושה זאת בקול רם, כדי ללמד גם אותנו שמותר וראוי לבקש מה' רחמים ועזרה כשאנחנו בצרה.
אבל אז יעקב אומר משהו מפתיע ומבקש אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי. רגע, למה הוא אומר "אם"? הרי ה' כבר הבטיח לו מפורשות שהוא ישמור עליו! יעקב ממש לא מטיל ספק בהבטחה של ה'. הוא פשוט עניו מאוד וחושש מעצמו. הוא פוחד שאולי בדרך הוא יעשה טעויות, ואז כבר לא יהיה ראוי לשמירה הזו. לכן הוא ממשיך ומבקש וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ. הוא מבקש מה' שיעזור לו לא רק לשמור על הגוף שלו מסכנות, אלא גם לשמור על הנפש שלו טהורה, ושירחיק ממנו דברים רעים שעלולים לגרום לו לבחור לא נכון ולעזוב את הדרך הטובה.
בסוף, יעקב מבקש וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. תראו כמה הוא צנוע. הוא לא מבקש מה' ארמונות, עושר או כבוד. הוא יודע שלפעמים יותר מדי כסף עלול לבלבל את האדם ולהרחיק אותו מהדברים שבאמת חשובים. יעקב מסתפק במועט ומבקש רק את מה שבאמת צריך כדי לחיות: אוכל פשוט, בגדים, ואת הבריאות כדי שיוכל לאכול בתיאבון ולהתהלך בבגדיו בשמחה.