יצא לכם פעם להתעורר באמצע הלילה כי הייתם מוטרדים ממשהו גדול שעומד לקרות בבוקר? זה בדיוק מה שקרה ליעקב. הוא היה מודאג מאוד לקראת הפגישה עם אחיו עשו, ולכן קיבל החלטה להעביר את המשפחה שלו למקום בטוח יותר בחשיכה. יעקב קם בַּלַּיְלָה הוּא, כלומר בעודו לילה, אחרי שישן רק מעט בגלל חוסר המנוחה והדאגה.
הוא לוקח את משפחתו אל מַעֲבַר יַבֹּק. יבוק איננו שם של עיר, אלא נחל, והמעבר הוא נקודה שבה המים רדודים ונוח לחצות אותם. יעקב לא שלח את משפחתו מיד למים. קודם כל, הוא עבר את הנחל לגמרי לבדו כדי לבדוק את העומק ולוודא שהדרך בטוחה. רק כשהבין שאין סכנה, הוא חזר לאחור והעביר את כולם.
בסדר ההליכה, יעקב העביר קודם אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו ורק אחר כך את הילדים. הסיבה לכך היא שהילדים חששו להיכנס למים, והאימהות נכנסו ראשונות כדי להראות להם את הדרך. התורה קוראת לבלהה ולזלפה שִׁפְחֹתָיו, למרות שהן כבר היו נשואות ליעקב, כדי לשבח אותן על הענווה שלהן. הן לא התגאו במעמדן, אלא עזרו בשמחה ובפשטות להעביר את הילדים.
לאחר מכן יעקב מעביר אֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו. המספר הזה כולל רק את הבנים הזכרים. ומה עם בתו דינה? יעקב פחד מאוד שעשו יראה אותה, ולכן החביא אותה בתוך תיבה סגורה ונעל אותה. יעקב אמנם רצה רק להגן על בתו, אבל הוא נענש על כך. מדוע? כי בגלל שהסתיר אותה לגמרי, הוא לא חשב על האפשרות שאולי בזכות הלב הטוב והצדיקות של דינה, עשו היה מושפע לטובה וחוזר לדרך הישר.