תארו לעצמכם שאתם קמים מוקדם מאוד בבוקר כדי להיפרד ממשפחה לפני נסיעה ארוכה. זה בדיוק מה שקורה עכשיו. אחרי כל המתח שהיה ביניהם, יעקב ולבן נפרדים סוף סוף בדרכי שלום. לבן ניגש לנשק לְבָנָיו. אבל רגע, הרי אלו הילדים של יעקב! הכוונה היא לנכדים של לבן, שחשובים ואהובים עליו ממש כמו בנים.
מיד אחר כך לבן וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם. זה היה מנהג מקובל לברך את הילדים לפני פרידה. אולי תשאלו את עצמכם, איך ברכה של אדם לא צדיק כמו לבן יכולה בכלל להשפיע? התשובה היא שכאשר סבא מברך את הנכדים שלו מכל הלב, יש לזה כוח. כל אדם נברא בצלם של ה׳, ולכן למילים טובות שיוצאות מהלב יש משמעות גדולה.
בסוף הפרידה, וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ. המילים האלה רומזות לנו שלבן לא רק חזר לבית שלו, אלא חזר למצב הקודם שלו. כל העושר וההצלחה שהיו לו הגיעו רק בזכות יעקב. ברגע שיעקב והמשפחה עזבו, הברכה הסתלקה ולבן חזר למצבו הרגיל והפשוט.
הפרידה הזו עשתה טוב גם ליעקב. כל עוד הוא היה קרוב לאדם כמו לבן, הוא לא יכול היה להרגיש את הקרבה לה׳ בשלמות. ברגע שלבן עזב, השכינה שרתה שוב על יעקב. הוא התחיל את המסע לארץ ישראל, עלה למדרגה רוחנית גבוהה, ואפילו זכה לפגוש מלאכים מיוחדים של ארץ ישראל שבאו ללוות אותו בדרכו הביתה.