עם תום מאבק לילי ממושך, מתהפכות היוצרות. הישות העל־אנושית מוצאת עצמה שבויה בידיו של אדם ילוד אישה, ונאלצת להתחנן על שחרורה. מנגד, המנצח מסרב לשחרר את יריבו ללא חותם סופי של ניצחון והכרה.
הבקשה שַׁלְּחֵנִי (שחרר אותי) מעידה על כך שיעקב גבר על המלאך באופן מוחלט, עד כדי כך שהמלאך היה כבול ולא יכול היה לעזוב ללא רשותו [אור החיים, משכיל לדוד]. הדבר ממחיש את כוחם של הצדיקים, שגדולים אף ממלאכי השרת [ספורנו]. בנוסף, המלאך חשש שאם יעזוב ללא אישורו של יעקב, הוא ייענש מן השמים על כך שלא השלים את שליחותו כראוי [רבנו בחיי]. יש המפרשים כי המלאך פשוט סיים את שליחותו האלוהית לבחון את יעקב, וכעת, כשהפסיד, הוא מבקש לעזוב כהודאה בכישלונו ובמטרה לעודד את רוחו של יעקב [רד"ק, שד"ל].
הנימוק כִּי עָלָה הַשָּׁחַר מוסבר בשני אפיקים מרכזיים, התלויים בזהות המלאך. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בו את שרו של עשו, המייצג את כוחות הדין, החושך והיצר הרע. כוחות אלו שולטים רק בלילה, וכמו גנבים השודדים באפלה, כוחם פג עם עלות האור [צרור המור, כלי יקר, שפתי כהן, רש"ר הירש]. המלאך מבקש להשתחרר משום שביום אין למזיקים ולשדים רשות להזיק, ויעקב כבר אינו צריך לחשוש מלהישאר לבדו בדרך [חזקוני, בכור שור, רד"ק]. מנגד, אם מדובר במלאך קדוש, הסיבה לדחיפות היא שעם עלות השחר הגיע זמנו לומר שירה לה', חובה שהמתין לה מיום בריאתו [רש"י, רבנו בחיי, תורה תמימה].
תגובתו של יעקב, לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי, דורשת הבהרה. הפרשנים מסכימים כי יעקב אינו מבקש מהמלאך ברכה חדשה, שהרי צדיק אינו מבקש ברכה מכוח טמא או מאמצעי, אלא מה' לבדו [הכתב והקבלה, צרור המור]. משמעות המילה בֵּרַכְתָּנִי בהקשר זה היא הודאה והסכמה. יעקב דורש משרו של עשו להודות בכך שהברכות שקיבל מיצחק אביו שייכות לו בדין ובאמת, ולא נלקחו במרמה, ובכך להפסיק את הקטרוג עליו [רש"י, מזרחי, רבנו בחיי, מלבי"ם]. זוהי דרישה לקבלת מרות, ההופכת את המלאך המקטרג לסנגור בעל כורחו [כלי יקר, שטיינזלץ].
לצד זאת, קיימות גישות נוספות למהות הברכה. יש הסבורים כי יעקב דרש מהמלאך לרפא את כף ירכו שנפגעה במאבק, שכן המזיק הוא זה שיודע לרפא את הפגיעה בקלות הרבה ביותר [הטור הארוך, אור החיים]. אחרים מפרשים שיעקב ביקש לסיים את המפגש בשלום, כדי להבטיח שהמלאך לא ייטור לו איבה ולא ינסה להזיקו בעתיד [רשב"ם, חזקוני, ביאור יש"ר]. ייתכן גם שיעקב עדיין הסתפק אם מדובר במלאך קדוש או בשרו של עשו, ולכן ניסח את דבריו כך: אם אתה מלאך ה' הענק לי ברכה, ואם אתה שרו של עשו, עליך להודות בניצחוני ולהסכים לברכות אבי [אלשיך].