המאבק הלילי המסתורי מגיע לנקודת מפנה כאשר היריב עוצר ושואל לזהותו של האדם מולו. שאלה זו מעוררת תמיהה לגבי מהות המפגש כולו. מבחינה הגיונית, אילו היה מדובר בעימות אנושי רגיל, היה זה תמוה שהתוקף ישאל לשמו של המותקף לאחר מעשה, שהרי אם אינו מכירו כלל, מדוע נאבק בו מלכתחילה. מכאן עולה כי מדובר באירוע בעל אופי טקסי, והמלאך שאל מַה שְּׁמֶךָ משום שרצה להתייחס לזהותו במסגרת הברכה שעתיד היה להעניק לו מיד לאחר מכן [ביאור שטיינזלץ].
גישה נוספת בקרב הפרשנים מסבירה כי המלאך למעשה ידע היטב מהו שמו של יריבו, שהרי הוא נשלח אליו במכוון. השאלה נועדה רק לשמש כפתיחת דברים וליצירת שיחה, בדומה לשאלות רטוריות אחרות המופיעות בתנ"ך, כדוגמת פניית ה' לאדם הראשון בשאלה "איכה", או למשה בשאלה "מה זה בידך" [רד"ק, ביאור יש"ר].
כאשר הוא משיב יַעֲקֹב, הוא מניח את התשתית לשינוי שיתרחש מיד. ציון השם הנוכחי נועד להדגיש כי השם החדש שיינתן לו אינו בא למחוק את עברו. המטרה אינה לעקור את השם יעקב, אלא להוסיף עליו את השם ישראל, כך שמעתה הוא לא ייקרא בלבד בשמו המקורי, אלא יישא את שתי הזהויות גם יחד, זו לצד זו [רבינו חננאל].