במפגש פלאי על אם הדרך, משתלבים המסע הפיזי וההתגלות הרוחנית לכדי מציאות אחת. ההכרה בנוכחותם של שליחי האל מביאה את יעקב להעניק למקום שם המשקף את מהות האירוע, שם שאינו רק ציון דרך גיאוגרפי, אלא עדות לחיבור בין שמים וארץ לקראת הבאות.
המילים כַּאֲשֶׁר רָאָם מבטאות את תגובתו המיידית של יעקב, בדומה לאברהם שראה את המלאכים ורץ לקראתם [רד"ק]. בניגוד לעבר, שבו חזה במלאכים רק בחלום כדוגמת חלום הסולם, הפעם יעקב ראה אותם בעיניו הבשריות [מלבי"ם]. הוא זיהה אותם מיד משום שהיה רגיל בנוכחותם [בכור שור], ומתוך הסתכלות נבואית אף השיג כי הם מתחננים ומתפללים בעבורו [צרור המור].
מכיוון שלא היה מדובר במלאכים בודדים אלא בקבוצה גדולה, יעקב מכריז מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה [ביאור שטיינזלץ]. המושג "מחנה" אינו מתאר יישוב קבע, אלא נקודת מנוחה זמנית של קבוצה הנעה לעבר מטרה [רש"ר הירש]. יעקב הבין כי הופעתם של המלאכים כמחנה מעידה על כך שהם באו לעזור לו ולהכין אותו לקראת העימות מול עשו, שכן מחנה מסמל גם היערכות למלחמה [מלבי"ם]. למרות שהשם "אלוהים" מייצג לרוב את מידת הדין, יעקב הבין כי מחנה זה מאוחד תחת חסות ה' ופועל מתוך מידת הרחמים [צרור המור].
בעקבות הגילוי, יעקב קורא למקום מַחֲנָיִם. סיומת המילה מורה על זוגיות, כמו במילים "פעמיים" או "שנתיים" [ספורנו]. רוב הפרשנים מסכימים כי השם משקף מפגש של שתי מחנות: מחנהו הארצי של יעקב ומחנה המלאכים השמימי. השוואה זו באה ללמד כי הצדיקים בארץ, העושים את רצון בוראם, משולים למלאכים בשמים, ושני המחנות גם יחד מודים ומברכים לה' [רבנו בחיי, ביאור יש"ר]. מפגש זה נוצר כאשר מחנה יעקב, שנדד כדי למצוא מקום להשראת השכינה, הצטלב עם מחנה המלאכים, שחיפש סביבה אנושית כדי להוריד את הנוכחות האלוהית לארץ [רש"ר הירש].
מנגד, גישה אחרת מפרשת כי שתי המחנות היו של מלאכים: מחנה המלאכים של חוץ לארץ שליוו את יעקב עד כה, ומחנה המלאכים של ארץ ישראל שבאו לקראתו [רש"י, צאינה וראינה]. אף שיעקב טרם נכנס בפועל לגבולות הארץ, המפגש התאפשר בזכות נס של קפיצת הארץ [דברי דוד]. זווית נוספת מבחינה בין שני סוגי מלאכים: המלאכים העליונים שנבראו בששת ימי בראשית, שאותם שלח ה' כדי לכבד את יעקב והם המרכיבים את "מחנה אלוהים", לבין המלאכים שנבראו מתוך המצוות והמעשים הטובים של יעקב עצמו, שאותם הוא עתיד לשלוח אל עשו [פרדס יוסף].
השם מחניים מזכיר גם את מהות המפגש העתידי מול עשו, שכן הוא מעיד על שתי מחנות העומדים להילחם זה בזה [מלבי"ם]. ברמה ההיסטורית והרוחנית, השם מרמז על קבלת התורה העתידית, שבה ירדו רבבות מלאכים אל מול מחנה ישראל שמנה שישים ריבוא [רבנו בחיי].
קריאת השם על ידי יעקב התקבלה על דעת אנשי המקום, והעיר מחניים, הממוקמת בעבר הירדן המזרחי ונושאת את קדושת ארץ ישראל, שמרה על שמה לדורות, כפי שמשתקף מספרי הנביאים. דבר זה מעיד על הברכה ששרתה על מעשי האבות [רד"ק, העמק דבר, ביאור שטיינזלץ]. זאת, בניגוד לדעת יחיד הסבורה כי אין לחפש משמעות עמוקה בלשון הזוגית של השם, שכן דרכם של בני אדם שלא לדקדק בקריאת שמות מקומות [שד"ל].