לקראת המפגש הטעון עם אחיו לאחר שנות נתק ארוכות, יעקב שולח מסר מחושב המפרט את מצבו החומרי. דרך בחירת המילים והצגת הרכוש, יעקב מנסה לאזן בין הפגנת עצמאות, רצון לפיוס, ומסר סמוי של כוח.
השימוש בלשון יחיד בביטויים שור וחמור מתפרש על ידי רוב הפרשנים כשם כולל המעיד על מינים רבים של בעלי חיים, כדרך שאדם מתבטא באופן כללי [אבן עזרא, רד"ק, רש"י]. עם זאת, בחירתו של יעקב לתאר את עושרו בלשון יחיד ומצומצמת נועדה להקטין את נכסיו כדי לא להתהלל ולהתפאר [רבנו בחיי, פרדס יוסף], או כדי להציג את עצמו כעבד עניו שכל רכושו המועט שייך ממילא לאדונו [כלי יקר]. בנוסף, יעקב בוחר בקפידה אילו בעלי חיים להזכיר ואילו להשמיט. הוא אינו מזכיר גמלים, המשמשים לרוב למלחמה, כדי לאותת שפניו לשלום [ברכת אשר על התורה]. כמו כן, הוא מקדים את הבקר והחמורים לצאן, בניגוד לסדר הרגיל במקרא, כדי לא להזכיר לעשו מיד בפתח דבריו את גדיי העיזים שבעזרתם לקח ממנו את הברכות [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. מעבר לפשט, הבחירה בביטוי שור וחמור נושאת גם מסר סמוי המעיד על ביטחון: השור רומז ליוסף, שעתיד להכריע את זרע עשו, והחמור רומז ליששכר ולכוח לימוד התורה, ובכך יעקב מאותת שאינו חושש מן העימות [רבנו בחיי, הדר זקנים, פני דוד].
רובד מרכזי נוסף במסר של יעקב נועד להפיג את קנאתו של עשו על הברכות שקיבל מיצחק. יצחק בירך את יעקב ששפעתו תבוא "מטל השמים ומשמני הארץ", ברכה המרמזת על עושר פלאי ונטול מאמץ. יעקב מדגיש כי רכושו מורכב מבעלי חיים, שאינם יורדים מן השמיים ואינם נחשבים לגידולים הצומחים מן הארץ [רש"י, מזרחי, ריב"א]. יתרה מכך, הוא מבהיר כי המעט שהשיג בא לו בעקבות עבודה קשה וייסורים במשך עשרים שנה בבית לבן, ולא מתוך שפע ניסי. בכך הוא מוכיח לעשו שהברכות הגדולות שעליהן הוא כועס כלל לא התממשו, ואין סיבה לשנאה [כלי יקר, מלבי"ם, משכיל לדוד].
מטרת שליחת המסר, המנוסחת במילים וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ, זוכה למספר הסברים משלימים. גישה אחת מסבירה שיעקב מבקש להרגיע את עשו שהוא אינו חוזר כקרוב משפחה עני וחסר כול העלול ליפול למעמסה על כתפיו. אנשים עשירים נוטים להתרחק מקרובים עניים, ולכן יעקב מבהיר שהוא מבוסס כלכלית, אינו זקוק לעזרה, ואף יכול להועיל לאחיו [חתם סופר, משכיל לדוד, שטיינזלץ]. גישה שניה רואה בכך הבעת כפיפות מוחלטת: יעקב מודיע על עושרו כדי להציע אותו לעשו כדורון, מתוך הבנה שעבד עשיר מביא יותר כבוד לאדונו מאשר עבד עני [רמב"ן, ספורנו, כלי יקר]. לבסוף, ההגדה עצמה נועדה פשוט להודיע על בואו מתוך שקיפות, כדי להוכיח שהוא שלם עם אחיו, אינו שומר טינה, ומחפש באמת ובתמים אהבה ואחווה [רש"י, שד"ל, ביאור יש"ר].