בתום מאבק לילי מסתורי, יעקב מעניק שם לזירת ההתרחשות ומבטא תחושת פליאה עמוקה על הישרדותו. קריאת השם מקפלת בתוכה הכרה רוחנית, ניצחון פיזי והשגחה פרטית נדירה. הפסוק מנוסח בלשון מקוצרת, ויש לקרוא אותו כאילו נכתב "כי אמר, כי ראיתי" [ביאור יש"ר, ברכת אשר].
הביטוי פנים אל פנים זוכה למספר התייחסויות במקורות. גישה אחת מסבירה כי מדובר בהתגלות נבואית בהירה וברורה, בדומה לנבואתו של משה רבנו [רד"ק, נתינה לגר], כאשר יעקב הצליח לראות את פני יריבו רק עם עלות השחר [קונטרס חיבה יתירה]. מנגד, פרשנים אחרים מדגישים כי הביטוי אינו מתאר רק ראייה, אלא מציין מלחמה ומאבק פיזי. יעקב הרי היה רגיל לראות מלאכים ולכן לא היה מופתע מעצם הראייה, אך לחימה של ממש מול מלאך הייתה אירוע חסר תקדים [אור החיים, בכור שור]. המפגש התאפיין בהתנגשות עוצמתית שבה שני הצדדים היו שרויים בכעס וברוגז [אלשיך].
זהותו של היריב ואופי המאבק נתפסים גם ברובד הרוחני. יש שפירשו כי יעקב נאבק בשרו של עשו, שהוא כוח רוחני שנשלח מאת ה', ותפקידו בעולם יושלם רק כאשר יכיר בייעודו של יעקב וישתלב בהרמוניה ההיסטורית [רש"ר הירש]. אחרים רואים במאבק מלחמה פנימית מול כוח ההסתה והטומאה שניסה לעוור את שכלו של יעקב באמצעות לשון הרע, כדי להביאו לידי כפירה בה'. הניצחון והראייה פנים אל פנים מסמלים את השגת האמונה הברורה, בניגוד לחושך הרוחני שניסה היריב להטיל עליו [כלי יקר, מלבי"ם]. יעקב הבין שעמד מול מלאך בוודאות רק כאשר הלה נעלם מעליו לפתע [שד"ל].
קריאת ההתפעלות ותנצל נפשי נובעת מהתפיסה המקובלת שראיית מלאך מוחשית עלולה להביא למוות [ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. הישרדות במאבק אישי מול כוחות רוחניים הרסניים היא פלא עצום [אלשיך]. יעקב הבין כי חקירה פילוסופית שכלתנית בלבד לא הייתה מצילה אותו מנפילה ברשת ההסתה, ורק החוויה הנבואית הישירה היא שהצילה את נפשו [מלבי"ם].
בחירת השם פניאל טומנת בחובה משמעויות נסתרות. השם אלהים מייצג את מידת הדין, ואילו השם אל מייצג את מידת החסד. יעקב קרא למקום פניאל משום שהדין הקשה שחווה בתחילת המאבק הומתק בסופו והפך לחסד, שבזכותו ניצלו חייו [פני דוד]. האות יו"ד בשם רומזת למילה "פנים שלי", כלומר הכוח האלוהי הפנימי של יעקב הוא שגבר על המלאך [העמק דבר], ופניו שלו עטו את מידת החסד כדי להכניע את כוח הרוגז של היריב [אלשיך].
בהמשך הסיפור המקום נקרא "פנואל", והפרשנים מסבירים כי מדובר באותו שם, שכן האותיות יו"ד ו-וי"ו מתחלפות בקלות בלשון המקרא [רד"ק, ברכת אשר, מנחת שי]. לחלופין, השינוי נועד להדגיש שהעוצמה הרוחנית לא נבעה מקדושת המקום הגיאוגרפי, אלא מפניו של יעקב עצמו [אלשיך]. עם זריחת השמש, יעקב זכה לרפואה שלמה מהפגיעה הפיזית והרוחנית שניסה המלאך להסב לו [כלי יקר, אלשיך].