בראשית, פרק ל״ב, פסוק ל״א

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כדי לבטא מעבר ממידת הדין של שרו של עשו למידת הרחמים, מתוך הבנה שהמאבק הלילי היה למעשה מפגש ישיר עם שליח ה'. הוא מצהיר כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים, שכן רק עם הסתלקות המלאך בעלות השחר זיהה את פניו והבין כי נלחם בישות אלוהית ולא באדם. ההתמודדות פָּנִים אֶל־פָּנִים מתארת קרב חזיתי בתוך מראה נבואי כה מוחשי עד שהותיר בו רושם פיזי, ובו הצליח יעקב לראות את המציאות האלוהית בבהירות ולהדוף את הניסיון לעוור את שכלו בחומריות. לכן הוא מתפלא ומוסיף וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי, שכן תמיהתו אינה על עצם ראיית המלאך אליו היה רגיל, אלא על הפלא שבהישרדות מול כוחות דין נוראים לאחר מאבק גופני שהוכרע בזכות השגתו הנבואית.