בראשית, פרק ל״ב, פסוק כ׳

יעקב מנהל מהלך מחושב לרכך את כעסו של אחיו, ומנחה גַּם אֶת־הַשֵּׁנִי גַּם אֶת־הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת־כָּל־הַהֹלְכִים, הכוללים את כלל העבדים הרבים המלווים את העדרים השונים, להציג בפניו מסר עקבי של הכנעה. הוא מורה להם לומר רק כַּדָּבָר הַזֶּה, כלומר למסור את רוח הדברים ולא לחזור על אותן המילים ממש, כדי שדבריהם לא ייראו כעדות מתוכננת ומבוימת. העבדים התבקשו ליזום את השיחה ולחזור על דברי ההכנעה כדי להשפיע על עשו פסיכולוגית ולהראות שבאו לקראתו מאהבה ולא מפחד, אם כי יש הסבורים שנדרשו לענות רק אם עשו יפנה אליהם. ההוראה תקפה בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ, כלומר כאשר תפגשו אותו, מילה המנוקדת באופן ייחודי כדי להקל על הגייתה. לפי הבנה אחרת, שורש המילה שונה ומשמעות הביטוי היא להוציא ממנו, כלומר אזהרה לעבדים להבהיר לעשו שרק בעלי החיים הם מנחה והם עצמם אינם חלק מהרכוש המוענק לו.